אתמול בחמש וחצי בבוקר כבר הייתי למטה. מלא אנרגיות כרימון.
בדקתי את האופניים וגיליתי לצערי פנצ'ר בגלגל הקדמי.
חוק מוש מס' 3 לרכיבה קובע כי במידה והגעת לאופניים בשעת בוקר מוקדמת ומצאת פנצ'ר – הסתובב וחזור למיטה (בשלב זה יש לציין כי כל חוקי מוש לרכיבה נכתבו בדם, וכי מאחורי כל חוק מסתתרת טראומה קשה במיוחד).
הסתובבתי לחזור, אבל אז החלטתי באקט הירואי להחליף את הפנצ'ר באותו הרגע במקום בערב. החלפתי, המשאבה שלי הלכה פקאקט, החלטתי לרכוש משאבה ועליתי הביתה.
בצהריים ירדתי לחנות אופניים ליד המשרד, קניתי משאבה. הייתי צריך פנימית אבל העדפתי לקנות אותה בחנות פחות יקרה – ביג מסטייק!
היום בחמש וחצי בבוקר כבר הייתי למטה. מפוצץ אנרגיות כמו נמלה שנפלה לפחית רד בול. הברקס האחורי היה תפוס, שחררתי אותו קצת בכוח עליתי ויצאתי. המוזיקה באוזניים, ערפל נעים של בוקר סביבי. עליתי אל הגבעות. קרני שמש ראשונות של בוקר מבעד לערפל, עליתי במהירות לגבעות ונכנסתי לירידה ארוכה, משחרר את הברקסים לגמרי, זורם עם המוזיקה.
בסוף הירידה הרגשתי שאני כמעט מאבד שליטה, נעצרתי, פנצ'ר בגלגל האחורי. מה הסיכוי? דווקא היום, כשאין לי פנימית ספר, כשאני רוכב לבד.
ניסיתי לנפח (בכל זאת משאבה חדשה) אך הפנימית הייתה קרועה לגמרי. אין ברירה, חוזרים ברגל.
התחלתי לצעוד חזרה, אחרי 30 מטר כל הצמיג האחורי התפרק יחד עם הפנימית. הרמתי את האופניים על הידיים וצעדתי.
אחרי שעה של הליכה קשה ומעייפת מדכאת ובלתי נגמרת הגעתי הביתה. דרך ארוכה בה לא הפסקתי לקלל את עצמי ולקבוע שלל חוקי רכיבה חדשים בהם לא יוצאים לשטח בלי פנימית ספר ולא מתעללים בברקסים לפני יציאה כי זה עלול לגרום לפנצ'רים. פתחתי את הדלת מיואש אומלל מרוט ותשוש.
היא עומדת בכניסה עם פיג'מה, שיער פרוע מהשינה וחיוך גדול ומאושר על פניה.
"יום הולדת שמח אבא"
"תודה חמודונת, תודה..."
לפני 19 שנים. 16 במאי 2005 בשעה 13:05
