תראו, שור מדבר!

אין לי מילים!

טוב נו, יש לי קצת. בעצם יש לי הרבה אבל אני מתקשה להחליט מהן הנכונות.
כבר עשר שנים שאני כותב לה - רבאק, עשר שנים!
השנה החלטנו לחגוג את זה. בעקרון אנחנו לא ממש חוגגים את התאריך הזה אבל הפעם, בכל זאת, מדובר בעשר שנים! עשר שנים מאז שיצאנו בפעם הראשונה, מאז שהתנשקנו בפעם הראשונה, מאז שהתאהבנו.
וכתבתי לה כבר כל כך הרבה. הוצאתי עליה את כל השטיקים שלי, כל הטריקים, כל סגנון כתיבה אפשרי שאני מכיר. קצר, ארוך, תמציתי, נמרח, ספרותי, יומיומי, מרגש, מה לא?
וזה לא שאני צריך להמציא את הגלגל. ממש לא.
היא תמיד אומרת שאני יודע להוציא ממנה דמעות, ואני יודע שאני יודע, רק שתמיד בא לי לכתוב לה משהו אחר, לחדש, לרגש.
בהתחלה חשבתי לעשות רשמית מלאי כזו: 10 שנים, X חיוכים, Y ריבים, 2 ילדים, וכו'
אבל זה דומה מדי לברכה שכתבתי לה ביומולדת.
אחרי זה אמרתי שאולי אני אכתוב משהו ארוך כזה, מין סיפור עלינו בעוד 30 שנה.
אבל זה נראה לי טרחני.
המממממ אולי שיר?
מזמן לא כתבתי לה שיר.
וזה גם סימבולי, הצעתי לה נישואים עם שיר.
הממממ שיר זה רעיון.

הולך לכתוב שיר.
שלום.