הברנז'ה שלי יושבת בקפה של דה מרקר. לכל אחד כרטיס אישי מרשים, הם כולם אמנים ושנונים, מגיבים אחד לשני בלקקנות די דוחה על כל מיני פוסטים. מייצרים רייטינג פנימי. ראיתי שם הרבה חברים מוכרים. לרגע דגדג לי להרשם לשם גם. התחרטתי.
הברנז'ה שלי יושבת בבראסרי. אוכלת מרק בצל בשולחן בפינה או שותה יין אדום על הבאר. מסתכלים לצדדים לראות מי יושב לידם, מדברים על פרויקטים מעניינים. הייתי שם לפני יומיים עם הבנות, פגשתי שם את ההוא וגם את ההיא. דגדג לי לרגע לחזור לשם שוב. התחרטתי.
הברנז'ה שלי מאוד אוהבת את עצמה. אתמול ישבתי עם מישהו חשוב והיחצ"ן שלו, דיברנו על לעבוד יחד. קהל היעד שלו הוא הבראנז'ה, אליה הוא מכוון. הוא אמר שמהברנז'ה הכל זולג החוצה לקהל הרחב. אולי אני אלך על זה, אולי בסוף אני יהפוך לחלק מהחבורה הזו.
בינתיים בכל מקרה אני כאן. בחשכת הבלוג שלי.
לא רוצה שיגיבו, לא רוצה לאשר חברים חדשים, לא רוצה לנסוע לכנסים כדי להתחכך בכל מיני הוז אנד שמוז. עדיין מתחבא, לא ברור כמה זמן עוד אצליח לעשות את זה...
לפני 17 שנים. 31 במאי 2007 בשעה 6:16