אתמול היה יום עמוס מחשבות. יש ימים כאלו.
חשבתי על זה שבעצם בבדס"מ יש שני צדדים. צד אחד שמגיע מאהבת הכאב, האדרנלין, הספייס והצד השני שמגיע (לפחות אצלי) מהערצה אמיתית לנשים.
אני מעריץ נשים. מודה.
ונראה לי שבעצם השילוב בין השניים הוא העניין עצמו. מצד אחד לשרת אותה, להעריץ אותה, לתת לה את הכל ולקבל ממנה בתמורה את כל הכאב הזה.
ואיך הגעתי לחשוב על זה? נזכרתי אתמול בכמה בחורות שעבדו איתי במשרדי הקודם. היו שם נשים מדהימות, יפות, חכמות, שנונות ובלי עין רעה - כאלו שיודעות להתלבש! כדרכי בקודש (שהרי פטישיסיט לא קטן הנני) מייד דאגתי לסווג אותן, לקטלג אותן (נשלטת, שולטת, כאלו...) והתיידדתי עם בעלות העקבים הגבוהים ביותר. ולא לשום מטרה פרט לעובדה שנעים לי להיות מוקף נשים יפות עם עקבים.
כך יצא לי להתקרב לאחת מהן, לצורך העניין נקרא לה מ'. בחורה קטנטונת, בלונדינית עם עיניים כחולות מדהימות, ברבי מושלמת. למ' היו מגפיים שחורים עם עקבי סיכה גבוהים שפשוט הטריפו לי את השכל, אבל פרט לכך היא הייתה בחורה מדהימה בכל קנה מידה אפשרי: יפה, חכמה (תואר שני במשפטים אם שאלתם), שנונה, אמפתית, נעימה - בקיצור הצלחה של בחורה.
ובאחד הימים גררתי אותה אל המרפסת לסיגריה, ישבנו זה מול זה, ובעודי בוהה במגפיים שלה (טוב בוא נתוודה, מחזיק את עצמי בכוח לא לרדת על ארבע ולהתחיל ללקק אותם) היא מראה לי את הטבעת שקיבלה מהבחור איתו היא עומדת להתחתן!!!
ואני מביט בה וחושב, מה הוא עושה בשבילך?
האם הוא אוהב אותך כמו שצריך לאהוב אותך?
האם הוא משרת אותך ומעריץ אותך כראוי לאישה כה מושלמת?
האם הוא מנשק את כפות רגליך ומודה לך שהסכמת להיות איתו?
האם הוא יורד לך? מלקק אותך? מענג אותך באמת? מספק מענה לכל פנטזיה שלך תהיה אשר תהיה?
ובוא נבהיר: אין בעיני כל קשר בין כל הללו לבדס"מ. אני מאמין כי כך צריך לנהוג באישה, בכל אישה. כך אני נוהג באשתי מיומנו הראשון, הרבה לפני שהיא ידעה שאני חובב הצלפות או פטישיסט, הרבה לפני שהיא הפכה למלכה שלי.
ואני משוכנע שלא. אין לה גבר שנוהג בה כך.
סביר להניח שהוא מוצלח וחכם, סביר להניח שהוא נראה לא רע, והיא כדרכן של נשים שאינן מבינות את ערכן האמיתי הולכת להכנס עם הבחור הנ"ל אל החופה.
פגשתי לא מעט נשים כמותה בשנים האחרונות. לו רק ידעו על צי העבדים הממתין להם בעולם המקביל, ממש ליד. ולא שזה קל למצוא עבד מוצלח שיהיה גם בן זוג מוצלח, אבל נראה לי כי כשמצליחים, קשה להבין איך אפשר לאהוב אחרת.
לפני 19 שנים. 27 ביוני 2005 בשעה 6:43