מקום לכתוב

ובא לי כבר לגמור
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שזה קרה עם מישהו שהוא לא אני
יש משהו מיוחד באורגזמה שאחר מעניק לי
היא טובה יותר בכמה רמות
שונה
משחררת
אינטימית
נעימה

לפעמים אני חושבת שזה בלתי אפשרי
אני פשוט נתקעתי
בניתי מחסום בניגוד לרצוני
ואף אחד לא יודע איך לפרוץ את המחסום
המחסום שהוא אני
שהוא הראש שלי
שהוא השטות הזאת שעוד לא פתרתי

אני רואה וקוראת על הרבה נשים אחרות
שזה בא להן בקלות

על גברים שמשתמשים בשליטה שלהם
כדי לשלוט על האורגזמה של הנשלטת שלהן

ורק אני לא מצליחה להבין למה
למה לדחות משהו שהוא כל כל קסום
מעצים
נפלא
משחרר
נדיר

כנראה רק בשבילי הוא נדיר

כוסעמק

אני לרשותך, אין ביכולתי לזוז אפילו סנטימטר בלעדייך
אני כמו גוזל שעוד לא יצא ממגבלות הקליפה
ואתה מחליט מתי יגיע זמני
אני נתונה לחסדייך והינך השולט היחידי בסיטואציה
אני לא יכולה לשלוט בדבר

ובכל זאת

גם אני בשליטה
אני בחרתי בך
ואתה בי
אמנם אני לא יודעת מה יהיה
אבל אתה כן יודע, זה כל מה שחשוב לי
ובידיך אני בוחרת להפקיד את גופי ונפשי העדינה
כי איתך אני מרגישה בטוחה לחלוטין

כשאתה שולט על הדבר הכי בסיסי
כמו האוויר שנכנס לי לריאות
כשאתה מחשב איפה תשאיר לי סימן
ולמשך כמה זמן הוא יישאר שם
כשאתה מעניק לי את התחושה הנפלאה
של ההרגשה שלך בתוכי
ממלא אותי וגורם לי לבקש עוד ממך

רק עוד

מעורערת
אבל פה, בין שמיים לארץ
פה טוב לי
במקום בו אתה מחליט ואני מוחלטת
טוטאלית
שלך בלבד
מישהו מחליט בשבילי ואני נותנת לו
לא כי נמאס ואין כח
כי אני רוצה
כי למרות שאני מותשת ועייפה
אני רואה אותך ומתמלאת מחדש
אם אני רוצה ואם לא
ורק ככה אני מגיעה למקומות חדשים
הפנים שלי משתנות להבעות שרק אתה מכיר
מהפה שלי יוצאים צלילים לאוזנייך בלבד
ומה שהיה
זה רק בינך וביני
חלום רטוב ומתוק לפני השינה

לילה טוב אדוני

שיכורה..
כבר שתיתי 3 כוסות.
כל מה שאני מרגישה כרגע זה את פעימות הלב שלי והרטיבות המציפה אותי שם למטה.

כמה הייתי רוצה שתיקח אותי עכשיו, תצמיד אותי לקיר או לאן שלא תרצה ותחדור אליי חזק, עמוק.

כמה הייתי רוצה שתיגע בי, תרגיש כמה אני חמה ומוכנה אלייך.

כמה אתה צריך אותי בתנוחה המדוייקת שתענג אותך ותעשה לך טוב.

הסימנים על הגוף שלי שוכחים אבל אני זוכרת הכל.

מה היה הכי משמעותי?
ההתפרקות שלי מולך, במצב הכי חשוף ופגיע שהייתי מול גבר בחיי.

מה הכי נגע בי?
האכפתיות שלך, באמת חשוב לך שאהיה בסדר. הדברים הקטנים שאתה עושה כדי לדאוג לביטחון הפיזי והנפשי שלי. אם זה לעצור הכל כדי להסתכל לי בעיניים ולהבין שמשהו לא מתאים, לשים לי כרית אקסטרה כדי לדאוג לגב או ללחוץ קצת יותר על הגז כדי שהרכב שלידינו לא יראה שאני ערומה ופתוחה כולי.

וממה הכי נהניתי?
להתמסר אלייך, לסמוך עלייך לחלוטין ולתת לך להוביל אותי למקומות חדשים. לראות אותך נהנה.
לראות את המבט השובב הזה שלא מגלה יותר מידי אבל מספיק מסקרן כדי שאחזיר לך בחיוך.. עד שתחליט למחוק אותו מפניי.

אני השפחה שלך. ורק שלך
אני הכלבה שלך. ורק שלך
אני התאווה שלך. ורק שלך
אני המקום לפריקה שלך. ורק שלך
אני החופש שלך. ורק שלך
אני החור שלך. ורק שלך
אני הבחורה שלך. ורק שלך
אני השחיתות שלך. ורק שלך
אני הזונה שלך. ורק שלך
אני השעשוע שלך. ורק שלך
אני החטא שלך. ורק שלך
אני המנוחה שלך. ורק שלך
אני העונג שלך. ורק שלך
אני העניין שלך. ורק שלך
אני התלמידה שלך. ורק שלך
אני הגוף שלך. ורק שלך
אני הצעצוע שלך. ורק שלך
אני הניסוי שלך. ורק שלך
אני הכיף שלך. ורק שלך
אני האישה שלך. ורק שלך

הפתעת אותי היום.

התחלת בלי להודיע, בהתחלה היה נעים.. באופן מפתיע.

ואז פתאום קצת פחות.

עד שממש כאב.

לא שזה שינה משהו, אני הייתי החור שלך ובאותו הרגע רצית אותי ככה.

הבכי לא שינה, אנחנו כבר מכירים אותו טוב. הוא חלק מאיתנו.

מה עכשיו?

ואני חשבתי שהדבר החדש שאעשה היום זה להשתמש במברשת השיניים שקניתי. טעיתי.

יש כל כך הרבה שאני לא יודעת, כמה דברים שלא חשבתי שאעשה ואפילו לא ידעתי שקיימים. והנה אני עושה ועומדת בזה, מפתיעה את עצמי.

זה משוגע. זה פשוט משוגע.
איך אפשר לחשוב על כל זה? והכל קורה כאילו כמו הצגה שנעשו עליה חזרות. יש התחלה, אמצע עם טוויסט וסוף.

הו איזה טוויסט.

הדברים הנפלאים שיוצאים ממני כשאני משתחררת תחת שליטתו ונותנת לעצמי להיסחף. זה קשה לצאת מהחשיבה המקובעת ולפתוח את הראש, אבל בחוכמה ולפעמים בכח זה פשוט עובד.

הסימנים הם רק פיזיים והתמונות הן רק שלי, בפנים מסתבר שהכל בסדר.

טוב.. בסדר עם טוויסט.

זו רק פגישה, לא משהו מיוחד. במילא אין הרבה זמן.. רק הרגשתי שאני צריכה לתת לזה הזדמנות.

אז נתתי הזדמנות ובפעם הראשונה הרגשתי שככה זה צריך להיות - ספונטני, טבעי, סוחף ומרגש. אולי גם.. כואב, קשה, שובר ובסוף מרכיב לאט לאט מחדש.

ואני? אני חזקה, מובילה ועצמאית. אבל גם הולכת על 4 כמו כלבה טובה בקלי קלות, כאילו ברגע שאצא מהדירה אני לא אתרומם ואזדקף. מי היה מאמין..

ואז הרגשתי כאב חדש. כזה שאני לא ישר צריכה להעלים, אלא כזה שאני צריכה להכיל ולבקש עוד ממנו. כי זה מה שהוא אומר שטוב לי, ובתחום הזה אני בטוחה שהוא יודע יותר טוב. פה אני מרגישה כמו ילדה קטנה שלא יודעת דבר. אולי זה טוב להרגיש ככה לפעמים.

בדירה היפה הזאת זה רק אנחנו ובדירה הזאת אנחנו אחרים.

הסופ״ש הראשון אבל לא האחרון.. בהצלחה.