סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מקום לכתוב

את הדברים שביננו
לפני 6 שנים. 21 בספטמבר 2018 בשעה 10:36

אתה הספקת להיות הבחור שמביא אותי להרבה סיטואציות בפעם הראשונה.
הוצאת ממני קשת של רגשות בכזו קלות כשכבר חשבתי שהם כבויים.
עשית לי סימנים שמעולם לא חשבתי שארצה שיישארו.
הבאת אותי למצבים שלא דמיינתי שארגיש בהם בנוח.

וגם היום הצבת אותי בסיטואציה אחרת.
בפעם הראשונה שרציתי ככה משהו ולא זכיתי להנות ממנו.

בן זונה.

לפני 6 שנים. 3 באוגוסט 2018 בשעה 10:56

אני עומדת, סומכת עליו.
לא יודעת מה בדיוק הולך לקרות אבל רגועה, סקרנית.

מרגישה איך החבל עוטף אותי, חורך את העור הלבן ומדמיינת את הסימנים היפים שישאיר לי.
הוא בכל מקום, מרקד סביבי בשיא האלגנטיות עם תנועות רכות וחדות, מוציא אותי מהטראנס בסתירה מהירה ואז מחזיר אותי לשם חזק יותר.

אני לא נושמת, מרגישה איך החבל עוצר אותי ונותנת לגוף שלי להרגיש את כל מה שקורה, מתמסרת להרגשה ואליו.

ברגע אחד מהיר תלויה באוויר, מרחפת ומרגישה הכי יפה בעולם. רגע של שלמות וטוהר.
רגל למעלה ואז הראש, מסתובבת בשליטתו ללא אחיזה כמו בובה על חוט וזה מרגיש כאילו אני בעולם אחר.

לאט לאט הוא משחרר אותי, לא שוכח גם להשקיע בדרך חזרה. מעביר אותי מצד לצד, למעלה למטה, חזק ואז קצת יותר חזק. אני איתו.

אני מונחת בעדינות על הרצפה ולא רוצה לזוז, לא רוצה לעזוב את התחושה הזאת.
טוב לי, אני רגועה ומשוחררת, אני טבעית.
מסופקת, אורגזמה של המוח.

הוא אומן ואני סקרנית.

לפני 6 שנים. 19 ביולי 2018 בשעה 15:17

כבר עבר הרבה זמן.
אני רואה את זה בכל מקום.
בסלוטייפ שמונח על השולחן, בסרגל שמחכה שישתמשו בו ובישבן הלבן שלי שרק מחכה לסימון.
אני רוצה שיגעו בי בתשוקה,
אני רוצה להיות שלך,
אני רוצה לשחרר את כל הלחץ שנאגר בי כבר כל כך הרבה זמן.
כשהתחלתי ולמדתי לא הבנתי כמה משמעותי זה יהיה בחיי.
עכשיו אני מבינה כמה זה חסר לי.
ולא, משהו אקראי וסתמי לא יסתום אם החור הזה (ליטרלי).
אני צריכה את הדבר האמיתי, להוציא את החיה הפרועה שבי ולהיות קצת משהו אחר.

כמה שטוב ככה שורף..

לפני 6 שנים. 21 במאי 2018 בשעה 15:29

אני יושבת במטוס וקצת לחוצה מכל מה שעומד לקרות.
קוראת את הוראות הבטיחות שוב ושוב, מתחילה להיכנס למחשבות שלא עושות לי טוב ומנסה להירגע.
המוח שלי ישר מעלה אותך ואני קצת יותר רגועה פתאום, עוצמת עיניים ונזכרת בך עם חיוך נעים.

 

מרגיש שבתקופה הקצרה הזאת עברנו הרבה, איכשהו החיים הובילו אותנו להיפגש ונתנו לי מתנה.

 

אני לא מכירה ויודעת הרבה בעולם הבדסמ, מרגישה שאני לומדת הכל מהתחלה ומנסה לגשש ולראות איך הדברים מתנהלים.
חוויתי מעט מאוד עד שהכרנו ולא הרגשתי שמצאתי את הצורה שלי להיכנס לעולם הזה.
אני לא יודעת אם קשר השליטה ביננו הוא ״נורמטיבי״, כמה שיש נורמה פה, אבל הוא נכון לי.
איתך אני מרגישה בטוחה בעצמי, נשית, שמחה, משוחררת ומסופקת סוף סוף.
בעיניי זה לא משנה מה עושים כל עוד לשנינו טוב ואנחנו נהנים, ההגדרות מיותרות עכשיו.

 

אתה מצליח להרגיע אותי גם מרחוק, גם כשאתה לא מדבר איתי וישן לך במיטה החמה בבית.
אפילו לא שמתי לב וכבר המטוס באוויר, אני צוברת עוד ועוד מרחק מהבית הבטוח וממך.

 

זה מפחיד ולא קל אבל זה חלק מהמסע שלי.
אני יודעת שאתה מבין,
לפעמים יותר ממני.

לפני 6 שנים. 20 במאי 2018 בשעה 16:51

שאלת אותי אם חשבתי לפני חודש שכשאחזור ארגיש אותו הדבר.
עניתי שכן, אבל טעיתי.
המרחק רק קירב אותי אלייך והזמן המועט שבו זכינו להיות שוב ביחד רק עשה לי חשק לעוד.

 

הייתי רחוקה אבל עדיין בידיים שלך. 

וכשאני שוב איתך זה מרגיש הכי טבעי לחזור אליהן.
הידיים האלה שיודעות להכאיב לי כאב מתוק,
אלה שתפסו אותי חזק והפשיטו אותי,
אלה שלא נתנו לי לזוז כשחדרת אליי בכח,
אלה שהרגישו אותי בוכה,
ואז רועדת ורוטטת מהנאה כשאתה בתוכי.

 

וכשרציתי עוד קצת ממך, שתשאיר לי סימן יפה להסתכל עליו כשאהיה רחוקה, הידיים האלה לא וויתרו לי.
הן השאירו סימן יפייפה. אמנם הוא יעלם עוד כמה ימים אבל בתוכי עדיין אהיה שלך.

 

המגע שלך, החם, המרגיע. מרגיש לי כבר כל כך טבעי ונכון.
הלוואי ויכולתי להרגיש אותו גם ברגעים הקשים, שתוכל לבוא ולהרים אותי כמו שרק אתה יודע.

 

קשה לעזוב שוב, אני כבר מתגעגעת.
מקווה שלמרות התקופה הזאת וכל מה שיקרה בה, אוכל לחזור אלייך ושהידיים האלה יעטפו אותי שוב.

לפני 6 שנים. 22 באפריל 2018 בשעה 17:55

פחות משבוע עבר מהפעם האחרונה שהרגשתי אותך.

התחלתי את הטיול הגדול שלי ואני נהנית מהתחושות, הטעמים והמראות.
סופגת את כל הטוב הזה לתוך הגוף שלי.

ואז, באמצע שוק אירופאי ממוצע אני נתקלת בחנות שנראית כמו מועדון.. עם הרבה מוצרים זוהרים ויפים, כבר הייתה לי תחושה טובה.

אני מסתכלת ונוגעת להנאתי עד שאני מגיעה לקומה התחתונה, ידעתי.
מבחר נפלא של אביזרים וצעצועים שרק מחכים שישתמשו בהם.

אני רוצה שתהיה איתי ותבחר לי איזה קולר יפה שתוכל לשים עליי, חבל חדש שתוכל לקשור אותי בו או איזה פלאג שובב.

לא תכננתי אבל באמצע היום בהפתעה הרגשתי אותך ורציתי שתרגיש גם אותי ככה. מוכנה ורוצה.

לפני 6 שנים. 16 באפריל 2018 בשעה 21:59

ולמה נכנסנו לזה מלכתחילה כשידענו שזה עומד להיגמר?
אם היו שואלים אותי מראש, הייתי מעדיפה למנוע מעצמי את הכאב שאני מרגישה כרגע.
אבל לא אוכל להתעלם מכל מה שעברנו, החיבור החזק, הביטחון שלי בך, כל מה שהכרת לי וחשפת בפניי.

 

והיום.
היום הגשמת לי פנטזיה של שנים.
בחרת מישהי שמתאימה לנו, גם מרגיעה וגם מאתגרת.
רציתי להיות חזקה בשבילך ולא להישבר. הצלחתי.
מה ההפך מקוקהולד? ווג׳יינהולד?
הלכת על גבול דק אבל ידעת בדיוק איפה לעצור.
קשה לגרום לי לקנא.
אולי בגלל זה כל כך נהנית לראות את העיניים שלי בוערות כשהיא הייתה מעלייך.
אבל אני יודעת שכל מה שהיה שם היה ביננו.
אני גם יודעת עכשיו שבצד השני של הפלוגר אני לא מסוגלת להיות.

 

הכנסת אותי מכוסת עיניים, יכולתי רק לנחש מה נמצא בחדר.
לפעמים כשלא רואים את העיניים שלי, יותר קל לי להשתחרר כי אני מרגישה פחות חשופה.
פתאום הרגשתי שפתיים אחרות, רכות, שונות.
ידיים נוגעות ואני נכנסת לזה, נשאבת לרגע, הכל שונה ממה שאני מכירה.
טעמתי, נגעתי והרגשתי משהו אחר.
‏And I liked it..

 

הלוואי ויכולנו להמשיך לחוות ביחד, אבל אני צריכה לצאת למסע חדש.
אתה משחרר אותי למרות שקשה ואני מעריכה את זה מאוד, עם כמה שעצוב לי.
הזיכרון שילווה אותנו מהתקופה הזאת הוא מושלם.

 

תודה 💜

לפני 6 שנים. 3 באפריל 2018 בשעה 20:26

התחלתי את היום אני, עד שנסעתי אלייך.

 

בהתחלה הרגשתי כמו ציפור בכלוב.
לא הייתה לי שליטה על כלום, לקחת ממני את היכולת לנוע במרחב בחופשיות.
אני הפקדתי את עצמי ואת ביטחוני בידייך הטובות ואתה בתמורה שמרת עליי.

 

לאחר מכן הרגשתי קצת כמו דג ששוחה בים הגדול.
נתת לי אפשרויות רבות לשחות אליהן ואני רק התבלבלתי - ממתי יש לי אמירה פה?
ברגע שיכולתי ביקשתי ממך לקחת את המושכות בחזרה, אני עייפתי.

 

בהמשך גם הפכתי ללביאה.
הוצאת ממני את היצר החייתי, נכנסת אליי עמוק ושחררת אותי לחופשי, להתפרע בגבולות הספארי שלך.
לרגעים עצרתי במוחי ולא קלטתי מה עובר עליי, אבל מהר מאוד הבנתי שאני צריכה לשחרר את עצמי ולהנות מחוסר הגבולות.

 

ובסוף?
הפכתי לחתולה קטנה, ליקקתי את הפצעים והתמסרתי למגע העדין שלך שתמיד בא ומראה לי שהכל טוב ואני במקום הנכון.

 

אתה מוציא ממני הרבה צדדים, אבל בכולם טוב לי.

לפני 6 שנים. 31 במרץ 2018 בשעה 21:42

פסח הפעם קצת שונה
אני כבר לא מהללת את העובדה שיצאתי לחירות
החירות שלי היא בעבדות
לשרת אותך
יש בזה חופש
החופש להיות מי שאני
מי שתמיד הייתי ורציתי להיות
בלי מסכות או שקרים
רק אתה ואני
כמו שאתה רוצה
כמו שאני רוצה
וטוב לי
לראשונה בחיי אני מוצאת משהו שהוא שלי והוא אני
באמת אני

 

לו רק המסובין היו יודעים..

לפני 6 שנים. 30 במרץ 2018 בשעה 22:23

נכנסת לחדר
נשכבת על המיטה
יותר מידי בגדים
יותר מידי לבושה
נעמדת על הרגליים
מורידה תחתון
פותחת את הרוכסן
משתחלת מחוץ לשמלה המגבילה הזאת
והולכת לישון
רטובה