התחלתי את היום אני, עד שנסעתי אלייך.
בהתחלה הרגשתי כמו ציפור בכלוב.
לא הייתה לי שליטה על כלום, לקחת ממני את היכולת לנוע במרחב בחופשיות.
אני הפקדתי את עצמי ואת ביטחוני בידייך הטובות ואתה בתמורה שמרת עליי.
לאחר מכן הרגשתי קצת כמו דג ששוחה בים הגדול.
נתת לי אפשרויות רבות לשחות אליהן ואני רק התבלבלתי - ממתי יש לי אמירה פה?
ברגע שיכולתי ביקשתי ממך לקחת את המושכות בחזרה, אני עייפתי.
בהמשך גם הפכתי ללביאה.
הוצאת ממני את היצר החייתי, נכנסת אליי עמוק ושחררת אותי לחופשי, להתפרע בגבולות הספארי שלך.
לרגעים עצרתי במוחי ולא קלטתי מה עובר עליי, אבל מהר מאוד הבנתי שאני צריכה לשחרר את עצמי ולהנות מחוסר הגבולות.
ובסוף?
הפכתי לחתולה קטנה, ליקקתי את הפצעים והתמסרתי למגע העדין שלך שתמיד בא ומראה לי שהכל טוב ואני במקום הנכון.
אתה מוציא ממני הרבה צדדים, אבל בכולם טוב לי.