מקום לכתוב

ולמה נכנסנו לזה מלכתחילה כשידענו שזה עומד להיגמר?
אם היו שואלים אותי מראש, הייתי מעדיפה למנוע מעצמי את הכאב שאני מרגישה כרגע.
אבל לא אוכל להתעלם מכל מה שעברנו, החיבור החזק, הביטחון שלי בך, כל מה שהכרת לי וחשפת בפניי.

והיום.
היום הגשמת לי פנטזיה של שנים.
בחרת מישהי שמתאימה לנו, גם מרגיעה וגם מאתגרת.
רציתי להיות חזקה בשבילך ולא להישבר. הצלחתי.
מה ההפך מקוקהולד? ווג׳יינהולד?
הלכת על גבול דק אבל ידעת בדיוק איפה לעצור.
קשה לגרום לי לקנא.
אולי בגלל זה כל כך נהנית לראות את העיניים שלי בוערות כשהיא הייתה מעלייך.
אבל אני יודעת שכל מה שהיה שם היה ביננו.
אני גם יודעת עכשיו שבצד השני של הפלוגר אני לא מסוגלת להיות.

הכנסת אותי מכוסת עיניים, יכולתי רק לנחש מה נמצא בחדר.
לפעמים כשלא רואים את העיניים שלי, יותר קל לי להשתחרר כי אני מרגישה פחות חשופה.
פתאום הרגשתי שפתיים אחרות, רכות, שונות.
ידיים נוגעות ואני נכנסת לזה, נשאבת לרגע, הכל שונה ממה שאני מכירה.
טעמתי, נגעתי והרגשתי משהו אחר.
‏And I liked it..

הלוואי ויכולנו להמשיך לחוות ביחד, אבל אני צריכה לצאת למסע חדש.
אתה משחרר אותי למרות שקשה ואני מעריכה את זה מאוד, עם כמה שעצוב לי.
הזיכרון שילווה אותנו מהתקופה הזאת הוא מושלם.

תודה 💜