אני יושבת במטוס וקצת לחוצה מכל מה שעומד לקרות.
קוראת את הוראות הבטיחות שוב ושוב, מתחילה להיכנס למחשבות שלא עושות לי טוב ומנסה להירגע.
המוח שלי ישר מעלה אותך ואני קצת יותר רגועה פתאום, עוצמת עיניים ונזכרת בך עם חיוך נעים.
מרגיש שבתקופה הקצרה הזאת עברנו הרבה, איכשהו החיים הובילו אותנו להיפגש ונתנו לי מתנה.
אני לא מכירה ויודעת הרבה בעולם הבדסמ, מרגישה שאני לומדת הכל מהתחלה ומנסה לגשש ולראות איך הדברים מתנהלים.
חוויתי מעט מאוד עד שהכרנו ולא הרגשתי שמצאתי את הצורה שלי להיכנס לעולם הזה.
אני לא יודעת אם קשר השליטה ביננו הוא ״נורמטיבי״, כמה שיש נורמה פה, אבל הוא נכון לי.
איתך אני מרגישה בטוחה בעצמי, נשית, שמחה, משוחררת ומסופקת סוף סוף.
בעיניי זה לא משנה מה עושים כל עוד לשנינו טוב ואנחנו נהנים, ההגדרות מיותרות עכשיו.
אתה מצליח להרגיע אותי גם מרחוק, גם כשאתה לא מדבר איתי וישן לך במיטה החמה בבית.
אפילו לא שמתי לב וכבר המטוס באוויר, אני צוברת עוד ועוד מרחק מהבית הבטוח וממך.
זה מפחיד ולא קל אבל זה חלק מהמסע שלי.
אני יודעת שאתה מבין,
לפעמים יותר ממני.