מקום לכתוב

כבר עבר הרבה זמן.
אני רואה את זה בכל מקום.
בסלוטייפ שמונח על השולחן, בסרגל שמחכה שישתמשו בו ובישבן הלבן שלי שרק מחכה לסימון.
אני רוצה שיגעו בי בתשוקה,
אני רוצה להיות שלך,
אני רוצה לשחרר את כל הלחץ שנאגר בי כבר כל כך הרבה זמן.
כשהתחלתי ולמדתי לא הבנתי כמה משמעותי זה יהיה בחיי.
עכשיו אני מבינה כמה זה חסר לי.
ולא, משהו אקראי וסתמי לא יסתום אם החור הזה (ליטרלי).
אני צריכה את הדבר האמיתי, להוציא את החיה הפרועה שבי ולהיות קצת משהו אחר.

כמה שטוב ככה שורף..