מקום לכתוב

שאלת אותי אם חשבתי לפני חודש שכשאחזור ארגיש אותו הדבר.
עניתי שכן, אבל טעיתי.
המרחק רק קירב אותי אלייך והזמן המועט שבו זכינו להיות שוב ביחד רק עשה לי חשק לעוד.

הייתי רחוקה אבל עדיין בידיים שלך. 

וכשאני שוב איתך זה מרגיש הכי טבעי לחזור אליהן.
הידיים האלה שיודעות להכאיב לי כאב מתוק,
אלה שתפסו אותי חזק והפשיטו אותי,
אלה שלא נתנו לי לזוז כשחדרת אליי בכח,
אלה שהרגישו אותי בוכה,
ואז רועדת ורוטטת מהנאה כשאתה בתוכי.

וכשרציתי עוד קצת ממך, שתשאיר לי סימן יפה להסתכל עליו כשאהיה רחוקה, הידיים האלה לא וויתרו לי.
הן השאירו סימן יפייפה. אמנם הוא יעלם עוד כמה ימים אבל בתוכי עדיין אהיה שלך.

המגע שלך, החם, המרגיע. מרגיש לי כבר כל כך טבעי ונכון.
הלוואי ויכולתי להרגיש אותו גם ברגעים הקשים, שתוכל לבוא ולהרים אותי כמו שרק אתה יודע.

קשה לעזוב שוב, אני כבר מתגעגעת.
מקווה שלמרות התקופה הזאת וכל מה שיקרה בה, אוכל לחזור אלייך ושהידיים האלה יעטפו אותי שוב.