מקום לכתוב

אני מרגישה שאני שולטת בסיטואציה,
שאני יודעת בדיוק מה קורה ואני יכולה להחליט לאן הדברים הולכים.
שיש לי את האופציה להגן על עצמי מפני דברים רעים.

כי נפגעתי לא פעם,
גם בגילי הצעיר הספקתי ללמוד.
נצרבו על גופי צלקות שאני קוראת להן מגננות,
אבל זו רק חולשה.
חוסר היוכלת להיפתח מהפחד שאפגע.
אני מפחדת כל כך שאני רק מרחיקה.

ואחרי כמה שנים, שהתרגלתי לחומות שסביבי,
דווקא בעולם החדש והטוב הזה שלי,
במקום בו אני יכולה להשתחרר ולהיות עצמי,
נתתי לו להוריד אותן לאט לאט מבלי שאשים לב.

התחלתי מלתת את גופי עד שקיבל את נשמתי.
אבל עכשיו אני יודעת,
נתתי יותר מידי.
לסמוך על אדם אחר זו הדרך היחידה לשחרר,
אבל אני לא רואה את זה קורה
גם לא יודעת מה עושים מפה.
ולאחרונה הבחירות שלי לא נכונות.

מרגישה קצת אבודה בארץ זרה לי.