מקום לכתוב

אתה אפס. פשוט אפס.
וזה עומד בניגוד מוחלט לעובדה שאני יושבת פה ובוכה עלייך.

מניחה שרק עכשיו הבנתי כמה הקשר הזה היה משמעותי לי, אחרי כל כך הרבה פעמים שאמרתי שהכל בסדר ואני לא פגועה.
לא רציתי להודות שמישהו שוב נכנס לי ללב ושבר אותו.

אני כבר חודשים לא מצליחה לבכות, יש לי מחנק בגרון כל הזמן ואי יכולת לשחרר אותו. כמה פעמים ישבתי בחדר ורק רציתי לבכות קצת, להוציא את הדבר הזה מהגוף שלי? לא יכולתי, לא הבנתי למה.

ועכשיו, כשחשבתי שאני קצת יותר בסדר, באת לי מאחורה ונעמדת לי מול העיניים. לא יכולתי להתכחש יותר. הבנתי הכל.

וזה כואב מאוד.
אני מפחדת שלא אוכל לבטוח ככה במישהו, שלא אמצא אדם שיוכל להבין אותי באמת.
כבר נמאס לי, זו לא אני.

אבל..
לפחות הפעם הדמעות יוצאות.

אולי אני מתחילה לשחרר.