לפני 5 שנים. 29 באפריל 2019 בשעה 4:36
לאחרונה יש לי נטייה לתקוף.
וההתקפה הכי טובה היא..
מצד אחד אני רוצה להאמין בטוב של אנשים, ומצד שני לומדת עם הזמן שאני לא יכולה להיות כזו תמימה.
להתבגר זה קשה, זה מבלבל.
להבין שהדברים מורכבים, להתנהל בתוך כל הבלאגן הזה מרגיש קצת כמו לנסות לאזן סירה בים סוער. ואני בכלל מפחדת מהים.
קצת נמאס לי אוקיי?
נמאס לי תמיד לחשוב מה הצעד הבא, מה המטרה החבויה, מה מסתירים ממני וממה להיזהר.
פאקינג מתיש.
אז אני מעלה מחסומים ותוקפת לפני שפוגעים בי.
לא נותנת לאף אחד להתקרב, לא באמת.
שומרת על שלי קרוב קרוב כדי שאף אחד לא יגע.
אבל אני לא אוהבת את עצמי ככה, לא אוהבת את מה שהאינטראקציות האלה מוציאות ממני.
פעם זה היה פשוט. פעם ידעתי איך לנווט בים הגדול.
היום אני כבר לא עוברת את קו החוף.
