אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Div

תמימות בעולם לא תמים, רגישות בעולם לא רגיש, פגיעות בעולם שפוגע; התמודדות והתקוממות.

פעם שאלו: מה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם.
עניתי: אנשים.
לפני 6 שנים. 21 במאי 2018 בשעה 18:09

בעיה...

כי גם לא נמשכת לנשים..

 

מלכוד 22...

 

גברים ..תמותו!

לפני 6 שנים. 21 במאי 2018 בשעה 15:45

אתמול זה קרה..

הגעתי לקצה,

לא פעם ראשונה אגב.

והיום מושבתת מכאב חולי ועייפות.

 

מה ששמתי לב..

שכשאני שם, בוכה את נשמתי וקורסת תחת רגליי מכאב(ליטרלי) , משהו בי נפתח..שכבת ההגנה קורסת יחד עם הגוף ואז המפגש הבינאישי הופך להיות כזה שמאפשר קרבה., אלי.

 

לא פעם נאמר לי שכשאני חולה או לא מרגישה טוב אני זוהרת.

 

אז מפגש בדסמי עוד לא היה לי, לפחות לא באופן מודע ..

אבל רואה איך אני לוקחת את חיי,(שוב, לא במודע) לקצוות הכאב הפיזי וההשרדות ללא סיבה טובה שנראת לעין...

ואולי בשביל להזכיר לעצמי אחרי התשה שכזאת,  שלפעמים גם אני זקוקה לעזרה, שיתוף, מגע ולחיבוק חם בסופו של יום ושאינו בנמצא כמעט כל חיי.

לפני 6 שנים. 4 במאי 2018 בשעה 20:09

זה פשוט נורא :

 

הולכת ברחוב ,

יושבת/רוקדת במועדון הופעות,

טובלת בכנרת,

נוהגת במכונית,

יושבת בבית קפה,

טסה במטוס,

מדברת בטלפון,

מטיילת בטבע,

ובחוף הים,

מבקרת את ההורים,

וחברים,

בקולנוע רואה סרט,

ובקניון בסידורים

 

 

ורוב מה שעולה בראשי אלו מקומות ותנוחות פוטנצליים להתנות בהם אהבים..

 

*ולא, שירותים ציבוריים זו לא אופצייה ..מגעיל לי שם מידיי

 

* מיומנה של נזירה ופולנייה ברווקות מאוחרת...

 

 

לפני 6 שנים. 3 במאי 2018 בשעה 17:30

מיציתי כבר את כל ההתעסקות בסקס.

 

חוזר על עצמו ומשעמם רצח..

 

בלהבלהבלהסקסבלהבלהבלה

 

תתבגרו!

 

יש גם חיים (מרתקים) מעבר .

 

משועממים, 

Get a life

 

*כמה ימים לפני מחזור ואין לי כוח לעולם

לפני 6 שנים. 21 באפריל 2018 בשעה 12:14

ריגושים זה לחלשים.

חלשים הם אנשים שבטעות חושבים שהאושר שלהם נמצא באקט הריגוש..בפיק הגבוה או הנמוך.

למה הם חלשים?

כי אושרם תלוי,

הם תלויים,

בנסיבות חיצוניות הנותנות להם משמעות לקיום.

שיכורים מתחושות קיצוניות המדמות כאב עבר עמום המבקש להשלים את עצמו ולהתמוסס.

 

וכמו בסמים..תמיד יש להעלות את המינון כי אחרת ההרגל מאלחש את סף התחושה.

מה גם, בגלל חיים מונוטונים שיצרו לעצמם, לרוב בעל כורחם, מחפשים הם טוויסט מעניין בעלילה שבסיסה משעממת.

כמו יסודות בניין רעועים שמעליהם מנסים לבנות א/הרמון מופאר.

 

ולא פלא שבסופו של דבר, מחשבות אובדניות עולות שם. הרי להאמין למחשבות של עצמנו יגרור בהכרח דיכאון..כי הן, המחשבות, מתקיימות מהאין, מהחוסר, מהחולף, מזה שסופו להעלם ולמות..

 

הם, החלשים, אינם יודעים שהעלילה הבסיסית עצמה, כבר מלאה בטוויסטים עדינים ומרתקים, שאם רק רמת הרגישות (הפנימית) תעלה, הטוויסטים האלה יעיפו אותם לעולמות גבוהים שלא חלמו עליהם..וזה לא יהיה תלוי באקט מרגש כזה או אחר..זה יהיה תמידי .. ברמת החוויה, ההוויה.

 

אבל זה דורש את הדבר הכי קשה אולי לעשות...

לעצור

להתכנס פנימה,

לתת לתחושות שלעיתים זה כאב מפלח הנמצא בפנים, (וללא כל האקרובטיות הקרקסית) לעלות באופן טבעי.

 

 

ואיפה אני בכל זה?

לבד.

מאוננת

הרבה.

הרבה יותר מידיי.

לרוב ביממה, זה יחצה מספר דו ספרתי..

כל כל הרבה אנרגייה תקועה שם כבר שנים, ובכך מוצאת את הדרך הקלה ביותר כרגע לשחרר אותה...

לפני 6 שנים. 21 באפריל 2018 בשעה 10:57

תקרא לי זונה.

גם לא שפחה

וגם לא כלבה

אני לא כל אלה.

 

תקרא לי אהובתי

אישתי

מלכה שלי.

אם ילדי.

 

לא אקרא לך לעולם, עבד

או כלב

גם לא כלבלב או סנג'ר 

או זונה 

 

אקרא לך אהובי, בעלי, אהוב ליבי,

אקרא לך מלך שלי.

אב ילדי.

 

לא בעניין של לזחול ולא רוצה שתזחל..

לא בעניין של שמות גנאי וקללות, משחקי תפקידים, תלבושות תאטרליות או מסכות לפנים..

 

רואה אותך כמו שאתה, גבוה (וזה לא עניין של גובה פיזי)

רואה אותי כמו שאני, גבוהה

שנפגש

נשהה

נצחק

נבכה

נשתולל

נקשיב 

נצרח

נסתגר

נשתוק.

 

שנהיה.

 

שנצור מרחב בטוח רק לנו, בו,

נוכל לאבד את עצמנו לתוך הכאוס המוחלט ועד כלות.

ומשם להברא מחדש .

 

 

ושלא תטעה לרגע..

אייני פמניסטית חלילה:

 

אתה הגבר

אני האישה.

ותפקידים שונים לנו בעולם הזה..

וזה גם מה שמחבר ביניינו.(ועושה את זה כלכך מוצלח)

 

ואלו לא תפקידים מאולצים.

הם מגיעים בילד אין איתנו..

והמיניות שלנו, היא בין היתר חקירה וביטוי של שני הכוחות האלה הקיימים בתוכנו. ככה נפרח לעולם.

ושם אפשר להתפרע עד אין סוף  😊

לפני 6 שנים. 14 באפריל 2018 בשעה 18:23

" אם תבטאו את מה שבתוככם,

אזי מה שבתוככם

יהיה ישועתכם.

 

אם לא תבטאו את מה שבתוככם,

אזי מה שבתוככם

ישמיד אתכם. "

 

 

(מתוך הספר: להעיר את הנמר/ פטר לוין)

 

 

- וזה למה אני חושבת שהאתר הזה הוא אור גדול למין האנושי - 

לפני 6 שנים. 8 באפריל 2018 בשעה 12:25

לילה , 23:00 , טרם זריחת הירח. Sinai.

אישה שופעת ונוטפת תשוקה, שוכבת לבדה !, ערומה כביום הוולדה, על רצועת חול קרה ושכוחת אל,
שומעת את רחש הגלים הנוגעים לא נוגעים בקצוות רגליה.

מתבוננת על הכוכבים, ידיה מלטפות את חלקי גופה הרגישים והתפוחים..

וזועקת השמיימה

מה נסגר איתכם גבריי העולם?!


הכיצד נתתם למחדל (ההפך ממשגל כן?!) לקרות?!

 

עור גבר.עור!

אני כאן.

לפני 6 שנים. 8 באפריל 2018 בשעה 6:50

אתה אומר שתדע לשמור עלי
המשפט לא נשמע אמין בעיניי..

איך תדע לשמור עלי, כשאני איני יודעת לשמור על עצמי.

אם רק בדיעבד יודעת אם משהו טוב לי או לא.

הרי כלכך עסוקה בלרצות אותך ולשמור אותך, שברגעים אלה לגמריי שוכחת אותי.

ואז מגיעה המכה הכואבת.
לא ממך- אתה כבר הלכת..

כאשר מבינה שפרצו לביתי בזמן שישנתי.
ובכלל האזעקה נוטרלה לפני שנים רבות כשהבינה שאין סיכוי שמישהו ישמע אותה..

אז עדיף באמת שלא תגיע, עד שאבנה מערכת חדשה ויציבה בתוכי שתדע לעשות את העבודה.
(והיא כבר בבניה)

לפני 6 שנים. 4 באפריל 2018 בשעה 4:58

בא לי היום לרקוד את זה עם מישהו 

וצמוד