תמימות בעולם לא תמים, רגישות בעולם לא רגיש, פגיעות בעולם שפוגע; התמודדות והתקוממות.

כבר תקופה שיוצא לי לפגוש בגברים המעידים (ולא רק בפניי אישית) שהם אפלים מידיי/דינוזאורים מידיי/חתולי רחוב/ קשים מידיי/גסים מידיי/סדיסטים מידיי ועוד שאר מרעין בישין בשביל נשים עדינות/רכות/ טובות/תמימות/רגישות (נגיד, כפי שזיהו אותי כאן חלק מהחברים ואמרו לי שהעולם הזה אינו מתאים לי ולהתרחק ממנו כל עוד נפשי בי ..)

מצידי, איני מפחדת מהצדדים "האפלים" כביכול, שאתם תופסים את עצמכם ואף מרגישה שיש בי את היכולת והרצון לפגוש אותם.

הרי זה לא משנה אם שולט או נשלט, אנחנו מושפעים מאוד מהאנשים אשר נמצאים בחברתם בסיטואציות אינטמיות שכאלה...

ולפגוש אנשים דומים לנו שרק מזינים את רצונותינו וצרכינו, היכן הלמידה קורת? היכן האתגר האמיתי של הנפש ?

לכן השאלה ששואלת, מה החשש לפגוש ולהכיל גם את החלק העדין, התמים, הפגיע, שמביאה עימי ואולי גם לתת לעולמות להפגש, להתמזג ?

האם אתם באמת שייכים לזן כלכך אפל ונוקשה שאינו מתאים ל"נסיכות עדינות נפש" ?

והאם הנסיכות עדינות הנפש הן באמת כלכך חלשות ופגיעות ?

חלשות ופגיעות מידיי בשביל להכיל אתכם?

(ואת הכאב הנמצא בפנים שרק מחכה לפגוש כר גדול ורך להתפרק עליו)

ורב כמו שנאמר:

רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ,

וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים,

שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ,

וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ,

וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי

וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי

רוצה אותך-

את הראש

את הלב

את הזין

את הזרע

שלך

בתוכי

.

רוצה

להיות

שלך.

זקוקה לאהבה שלך

זקוקה לבטחון שאתה מביא

צריכה את זה ישר לבטן.

שתמלא אותי בך.

במהלך השנים והלימוד רוויי הכאב, למדתי לשלוט על סוגר ההקשרות.(ואולי כבר נשלטת על ידו)

הוא זה, שברגע אחד, יכול לנתק כל המערך הגופני-רגשי ותחושתי. 

מבינה עכשיו, שהוא גם הסוגר האחראי על יכולת ההתמסרות..

והרי אמרת ( וזה נכון ) שזה הלימוד אצלי, להתמסר, להטיל ספק במחשבה לגביי הנכון והמדוייק ולתת לאנרגייה ולגוף להוביל..

אמרת שאתה יכול ללמד אותי את זה, להתמסר.

אך, איך אוכל להתמסר למשהו חלקי ולא שלם.

ונכון שעד עכשיו בחיי, מעולם לא מצאתי את השלם ואת השלי, ואולי אין בכלל דבר כזה..

ואולי זאת הסיבה, שבסוף כל יום, כבר שנים רבות, עדיין מוצאת את עצמי לבד.

האשמתי אותך שאתה יושב על הגדר,

ובעצם, אני זו שיושבת שם, מבועתת מלקפוץ פנימה כי התנאים לא מושלמים.

**

וכעת החלטת שאתה פורש מכאן,

כך שגם את מילת ההסכמה שקבענו במידה ואתחרט, לא תוכל לראות.

אין בי שום חדשה מסעירה או דבר חכם להגיד, חוץ משנכנסת עמוק לליבי ולתחתוניי.

ושאני עדיין יושבת על הגדר.

מה נכון ומה לא.

זה משתק,

קצר במוח.

שומעת?

שקט.

תהי פאסיבית

תהי פאסיבית

תהי פאסיבית

זוכרת? את ביצית.

נוחי

ותני לאלוהים להוביל.

בוא
אלי

מלמעלה
מלמטה
מקדימה
מאחורה
מהצד

תחדור

תרביע
תזריע
תיצוק
תיצור

חיים
חדשים
בתוכי

ואני מאוננת, כי שנתיים וחצי כמעט שלא עשיתי אהבה (סקס בשפת ההמון הזועם)

אז האתר הזה מספק בנתיים רגעיי התייחדות נפלאים עם עצמי .

וגם רטיבות כמעט תמידית שמלווה אותי בשיטוטי בעולם.

ההתרגשות מהכתוב והמחשבה על האדם מאחוריה, עושים לי את זה הרבה יותר מאתרי פורנו מאוסים...כבר מזמן שהפסיקו לרגש אותי.

אז זהו רגע של תודה, לכם דריי הכלוב הנפלאים, על העזרה בלעבור את תקופת המדבר הצחיחה הזאת עם לחות המרווה יחסית את צמאוני ומשמרת את שפיותי.

אין דבר יותר סקסי ומרטיב בעיניי , מגבר שרוצה להתחייב.

אחד כזה שלא מתפשר על חצי/קצת/אולי/לפעמים/בנוסף.

הכל או כלום.

אחד (יחיד ומיוחד) כזה, שלא מפחד להרביע באהבה ולעשות  ילדים .

כזה גבר אני רוצה..

הכי סקסי שיש.

כבר יותר משנה מאז שהפסקתי לרקוד, ואני מתגעגעת; לקרבה, למגע של הלב בלב, של היד ביד, להובלה, להרפייה מתוך ולתוך הריקוד, לאי הידיעה מה יוליד הצעד הבא, לזיעה ולרטיבות הנוטפת מכל נקבובית בגוף ומתערבבת עם זיעתו שלו,ואין שום יכולת לדעת מה של מי.

לסוף הלילה- כשבקושי רב מאוד עומדת על הרגליים, לחלוץ את נעלי הריקוד, ללכת יחפה על המדרכה? כשבחוץ שקט מופתי...

וגם למקס, הפרטנר המהמם לטנגו,  שלא נותן לרגע לנוח בצד😊

בכולנו יש כמיהה עזה לכניעה, להתמסרות, להתמוססות לתוך הגדול והמופשט.

לכל שולט, בעמקי נשמתו, יש את המשאלת לב הזו..למעשה לכל בן אנוש באשר הוא.

כאשר רגע המוות, הוא הכניעה האולטימטיבית לאהבה.

וכולנו נחווה אותה מוקדם או מאוחר.

מי שמפחד להכנע, יפחד מהמוות ויפחד מהחיים.

בעולם השליטה,

על פניו נראה שיש משחק תפקידים בין השולט/ת לנשלט/ת..

הכנוע/ה והמאסטר/ית

אך האמת היא שהתפקידים האלה הם בלבול מחשבתי..רצון להשתייך להגדרה מסויימת שיוצרת בטחון מדומה.

הרי אם נראה באמת , אין אנו שולטים באף מחשבה ..המחשבות משחקות את עצמן בעצמן ואינן שואלות אותנו האם להחשב,לכן גם אייננו יודעים מה יוליד הרגע הבא..

המוח מתרגם את הכניעה,לכניעה לאדם מסויים

כשלמעשה..

הכניעה היא לעצמנו, לאהבה עצמה (שאינה חיצונית לנו)

ואתם ?

מוכנים לקפוץ פנימה?

Rising in-love