תמימות בעולם לא תמים, רגישות בעולם לא רגיש, פגיעות בעולם שפוגע; התמודדות והתקוממות.

רובכן יותר יפות ממני

עם גוף הרבה יותר שווה,

יותר מתוחכמות 

סקסיות

עם ביטחון גבוה

יותר

מצחיקות 

מניפולטיביות  

מריחות טוב

מסודרות 

מתוקתקות, ממני.

*

אבל

אני יותר חכמה

(נו טוב..חוץ מהקטע של ההשוואות😊)

== Results from bdsmtest.org ==
100% Rope bunny
96% Switch
72% Exhibitionist

61% Voyeur
58% Submissive
55% Boy/Girl
55% Rigger
51% Experimentalist
51% Owner
49% Brat
42% Vanilla
38% Master/Mistress
31% Slave
11% Sadist
11% Masochist
10% Ageplayer
10% Dominant
8% Non-monogamist
3% Brat tamer
2% Daddy/Mommy
1% Degradee
0% Degrader

אז מסתבר שונילה אני רק 42% :)

מעניין.....

לאנשים יצירתיים שאינם מתפשרים על בינוניות ,העולם הזה, הוא אינסופ אפשרויות, רעיונות, חוויות, צבעים,ריחות וטעמים.

עולם של רגשות ותחושות הנעות לרוב בקיצוניות על ציר החיים.

אין בו רגע משעמם או בינוני.

תחושות הגוף נעות בין מתח גבוה לרפיון מוחלט בין מחשבות קשות לשקט אלמותי,
בין מלאות מפוצצת, לבין ריק תהומי ללא תחתית.

היום הוא יום בו הכאב בין הלב לסרעפת עולה על כל תחושות הגוף השונות.
כמו בוקס חזק שאינו מרפה לרגע.
כמו בלון גדול מימדים,מלא בעופרת יצוקה ודמעות קפואות שיושבות שם ואינן מרפות.

כל זה כיוון שגמלה החלטה בליבי להפסיק את כל החצאי קשרים של זרעונים שאינם מפרים, ושחגים להם שם מסביב כבר תקופות ארוכות, ממלאים לא ממלאים .כאילו שם אבל לא.

ממש ממרגיש כמו גמילה מתמכרות בינונית ביומה הראשון.

כשהחרמנות בשיאה, מחליטה לקחת הפסקה..להתנזר מכל קשר שנוכח באשליית הוירטואל.

לוקחת חודש שבו אחזיר את האנרגייה פנימה, דווקא כשהאנרגייה מבקשת להתפרץ החוצה במלוא התפארת.

מאסתי בלאונן על גברים מאוננים.

מאסתי בלהתפשר על הכמעט,
בא לי להקיא מקרבי את הבינוניות הזו שמועררת בי סלידה עזה .

ואתם זרעונים חלשים מידיי

.

.

.

ועקרים.

הנני אתה.
אינך תוכל לחנך אותי כרצונך היות שאהפוך למה שהינך..
כששקט אתה, אהפוך לשקטה
כשהנך ציני אהפוך לצינית
כשתתעדן, אתעדן בעצמי
כשתסער ,אסער בתוכי
כשתכאב, אכאב גם אני
כשתשמח, אשמח כל כולי.

אדע לנתב ולעכל דרכי את התחושות שתחווה

ואתן חיבוק אוהב (אם תרצה) למה שיעלה מתוכך .

פשוט(באמת פשוט) כי זה הוא טבעי.

כל זאת יתקיים כשיודעת את עצמי, את רצונותי וצרכיי.

אך בהחלט עלול לעלות כקושי במערכת היחסים, אם אתה מצפה למשהי שאינך אתה.
אם כך הדבר, יחסינו נועדו לכשלון.

הנני מים המתעצבים בכלי שהנך.

אקבל את צורתך,

אך לא אשכח לרגע,

שהנני מים חיים.

אני היא הרוח הכאוטית.

אייני צפוייה ובטח לא מבוייתת.

מגשימה את עצמי ספונטנית, בכל עת, עלולה להופיע בכל רגע, בכל מקום אפשרי.
אין בי עתיד וגם לא עבר,מתקיימת רק ברגע, אוספת לחיקי גחמות רגעיות ומניעה אותן עד מימושן והעלמותן. איני חייבת דבר לעולם , נוגעת וננגעת. איני עוצרת, משנה צורה ובתזוזה תמידית.
לעיתים סוערת, לעיתים מרגיעה ומלטפת.
לימים חמה ולימים קרה, כמעט תמיד לחה, נדיר שיבשה.
מזיזה הרים ממקומם, משנה צורתם, מניעה עננים ואת הגשם, מוחקת מבנים קיימים, מאווררת מקומות חנוקים ושולחת רסיסי מים רעננים.
יציבה בשינוי תמידי.

**
אני היא ההר המפואר שניצבת איתנה למולך. בתוכי מינרלים שחושייך בחרו לאבנים טובות:
יהלומים, זהב, נחושת וכסף
קווראץ,גרניט ואופאל.

יודעת את עצמי בעצמי.

בזכות אדמת עדית משובחת צומחים מתוכי טחב מלטף, פרחים נדירים, עשבים שוטים ועצים ים תיכוניים נושאי פירות מתוקים.
**
אני היא הקבצנית היושבת בפינת הרחוב שעדיין לא התייאשה מלהושיט יד לנדבה.
עוד מטבע של אהבה, מטבע אחר של יחס חם, אחר של אהדה. אוספת לחיקי מטבעות ושומרת אותן ליום שאוכל לקום מהמזרן ספוג ההפרשות, ללבוש את בגדי הכלה ולעמוד מתחת לחופה כשבידיי זר פרחים מפואר של אהבה עצמית.
**
אני היא הבור השחור ללא התחתית שבתוכו קורים התהליכים הלא מודעים בחיים ומחוצה להם.
תהום של חוויות ורגשות נשכחים עקב עומס מערכתי.
בתוכי מתקיים אי הידיעה .
למעשה אני רשת פירים תת קרקעיים המתפרשים מרחבית תחת כל הקיים.
בתוכי יתעוררו רגשות חסריי האונים, הפחדים, החרדות, ההתנתקויות והעלמויות -
כשדלת הפיר תפתח כתוצאה מחוויה אינטימית ורגשית.
****
אני היא הדיסק הקשיח והליבה: רציונלית, שקולה, מחושבת ומתוכננת. בי נמצא כל המידע על מנת להפעיל ולתפעל את החיים בצורה פשוטה יותר.

מוכנה לשימוש.

בוא.

אכנס אותי לעולמך, אראה לי את העולם מנקודת במבטך,

למד אותי את מהוויך, העדפותך, כאבך.

כוון אותי לאיברך שיהיה לי לעמוד התווך.

חבק אותי חזק.

פשוט מעלי את עורי הגס, רווי המכות, האלימות,הציניות והחתחתים.

אמס את כובד משקלי שנאגר מבועת הבדידות וכאב אינסופי.

בחסותך לא יהיה בי עוד צורך בכל אלה.

עשה אותי שלך

ובתמורה תחווה את החופש הנצחי
שהנך.

כאן היה מכחול ואנו שניים 

מציירים ציור בתוך צבעים, שלא יוכלו לדהות
כאן היתה טירה ונהר זורם בלי מים
עברתי רק כדי לראות

הטירה עמדה בראש הגבע
בתוכה נפלו הרבה מילים, שאיש עוד לא אמר
הפרחים שרקו מין מזמור מחמיא לטבע
היום הוא שיר מאוד מוכר

לא, אין טירה אל תביט עליה, היא איננה
אין מה לרוץ ככה, אין יותר שמיים
הגבירה כבר מתה
אין נהר בלי מים
עברתי רק כדי לראות

הקירות סדוקים, הכל קפא
ואתה יושב בראש זקוף וכבר מוכן לשלוט
קח את שתי ידי וראה בשתי עינייך
היום הכל בוער פחות

-אסתר שמיר-

אתה הוא מדבר האינסוף.
המרחב בו הזמן עומד מלכת ומשתנה עם כל משב רוח.
בך היא השלווה האלמותית שבה היכולת להיות ולהתממש.
אתה המקרין אור וחום ומפזר לחות מעל ראשי.
בך אתרומם, אלבלב, אפרח ואתרבה בזכות מאביקך.

אני היא החיים בתוכך

ואתה מדבר אינסופי של אהבה.

הבדידות 

המכלה את נפשה של

אישה המלאה בתשוקה,

לאהבה שמעולם לא ידעה.

כמו שיכורה חרדה, הרצה ערומה בחוף ים, בליל קיץ חם ומחפשת את אהובה

כמו טעמה של הכתומה בפאפאיות שהתעפשה

כמו מראה של שתי חיפושיות זבל המזדווגות על מיטה שלא ידעה אהבת גבר

כמו מחשבה עקרה על פנטזיה שהתנפצה

ובין בדידות לתקווה

בין חלום, מציאות ואכזבה

בין ריצוי למיצוי

רצון פשוט

להיות

לאהוב

ולהאהב

להאהב

לאהוב

ולהיות.