לפני 6 שנים. 7 בינואר 2018 בשעה 19:43
ערב ראש השנה ,אחרי ריב קצר וקולע עם ההורים, מודיעה למשפחה שאותי הם לא יראו השנה.
נשארת בבית, נכנסת לאתר הכרויות דתי כלשהו (עוד הרבה לפני עידן הטינדר) ומוצאת הודעה בתיבה מגבר שכבר זמן רב עניין אותי.
מתכתבים מעט. מתקשר.
אחרי שיחה קצרה מסתבר שהוא גם לבד הערב.
קובעים להפגש.
מיקום: יער קנדה.
השעה 21:00
יוצאת מהפג'מה, מתקלחת, לובשת את בגדי החג ויוצאת לדרך.
כלום לא פתוח בערב ראש השנה בפאתי ירושלים וגם ככה לא חובבת בתי קפה, פאבים ומקומות הומיי אדם.
בדרך מתחיל החשש...מה עשיתי?!
להפגש ביער בלילה עם גבר שאיני מכירה, מה נסגר איתי?!
הגוף מתחיל קצת לרעוד וקצת להתרגש.
נפגשים.
חתיך!
חיוך נבוך וחושש מצידי וחיוך שובה מצידו.
מוצאים סלע סמוך לשבת עליו, מדברים מעט.
וגם מתחיל להיות קר.
שואל אם ארגיש יותר בטוח אם נסע לישוב שלו הסמוך למקום. יש שם גן שעשועים נחמד ומואר הוא אומר, ויוכל להביא מהבית שאל שאוכל להתכסות בו.
יאללה .הולך אמרתי.
מגיעים לישוב שלו לגן השעשועים.
מכסה אותנו בשאל רחב ומתחילים לדבר.
מספר על עצמו, שמגיע ממשפחה חרדית, חזר בשאלה לפני 20 שנה ועבר לגור באמסטרדם עם גרושתו. שם הם פתחו מועדוני בדסמ.
שאל אותי אם אני יודעת מה זה.
השבתי ששמעתי על העולם הזה ושזה אף פעם לא משך אותי, כל ענייני הכאב וההשפלות וכי אני מגיעה מרקע כזה בעברי ואין בי שום רצון לשחזר את האיימה שוב.
המשכנו לדבר.
אהבתי את הנוכחות, החוזק והשלווה שקרן ממנו.
קסמו האישי היפנט אותי ושאב אותי הישר לתוכו.
שאל את השאלות הנכונות, אמר את הדברים הנכונים, נכנס לליבי.
ואני כבר שבוייה שלו מבלי להבין את זה עדיין.
שעות עברו בגן השעשועים בשיח אינטימי ולקראת השחר הציע שנכנס אליו לביתו .
רציתי והסכמתי.
החדר שינה שלו היה מלא בצעצועים , חבלים ונדנדה. מרושת במראות על התקרה ובקירות וכוך עם מיטה ענקית.
אמרתי לו שהחדר הזה מפחיד אותי ומדליק אותי באותה המידה.
אמר שאין לי מה לחשוש, שאני בידיים טובות.
שאל אותי איך אני עם אנאלי והשבתי שדווקא בסדר. עם האקס נסיתי פעם ראשונה ופסגות העונג שהוא הביא אותי מחדירה מאחור היו פסגות של עונג גדול .
הוריד את בגדי, נשכבנו, והתעלסנו. בשיא העדינות.
נרגעתי לאיטי.היה נעים.
לפתע הוא קם, הביא כיסוי עיניים, קשר את עיניי וביקש שאשכב על הבטן.
ואני צייתתי. אוהבת שמפתיעים אותי, ופעם, בתקופה ההיא, עוד הייתי ממושמעת.
לא דימיינתי שמה שהולך להגיע יותיר בי צלקת כואבת לכל החיים.
הוא חזר עם חפץ עבה בעובי של יד ,אולי של בקבוק בירה.
ומבלי להתריע מראש דחף לי אותו לישבן ללא הכנה וללא הודעה מוקדמת.
קפצתי וצרחתי מכאב והחל לרדת דם.הרבה דם.
זה כאב כמו שלא כאב מעולם.
בכיתי.
וכעסתי.
ואז הוא כעס עלי שכעסתי.
צחק עלי.
ואני, כמו קבצנית של אהבה לא יכולתי לסבול שהוא כועס.
אז ניסיתי לפייס.
ונשארתי ודיברתי עד שהכאב מעט נרגע.
וגם הוא.
קבענו להפגש שוב באותו הערב, ושבתי לישון בביתי.
בנתיים נעלם.
ואני נשארתי לראשונה בחיי עם טחורים ודם וכאב ואי יכולת לשבת עוד חודשים אחריי.
כיום ,5 שנים אחריי, עוד סובלת מהצלקת האיומה הזאת שהמפגש עימו חרט בגופי ובנפשי ושמזכירה לי על כך שמאז, תם עידן התמימות בעולמי.
