כשזה שם זה קיים!!!

כמנטורית, אין דבר יותר מרגש מלחוות ולהיות שותפה לשינויים שאנשים עוברים. 

כשאני מקבלת הודעה על הבוקר. "תודה על שיחת הטלפון אתמול בלילה. עזרת לי להבין דברים. תודה על הכנות שלך למרות שאנחנו חברות. את תמיד מסתכלת מלמעלה ב0 שיפוטיות. והיכולת שלך לשקף לי. וזה הדבר הכי מדהים".

כשהיא מפסיקה להתנגד... ופתאום אני רואה מהצד רצון לחיות... היא מחייכת לחיים בצעדים קטנים כמו תינוקת שלומדת ללכת בשביל חדש. למרות המשבר והכאב שהיא חובה. ההבנה שדברים שמסתיימים. לא אומר שהולך להיות רע. בדיוק ההפך. פרידות זה שיט. זה כואב בנשמה. מלא ברגש. ואז דרך חדשה שנסללת לפנינו מבלי שדע. שם נכנס החוסר ודאות. חרדת הנטישה החור שאנחנו רוצים למלא. 

ברגע שנכנעים ומשחררים פתאום דברים שלא ציפינו נכנסים לחיים.

(את הדברים האלה למדתי על בשרי. שזה רק הסרט שאנו מקרינים במסך האישי שלנו. זה לא הסרט האמיתי).

עוד חברה שכתבה לי השבוע. אשמח לשתף אותך על מה שקורה לי בחיים. רק את תביני. התחלתי להתאמן. לבחור את הדלק שלי לגוף ממקום בריא ומלא בשליטה. פתאום רואים עלי. אני אפילו לא יודעת מה. 

אני יגיד לך מה רואים? שהתחלת לאהוב את עצמך נהיית קשובה לגוף קשובה למערכת יחסים שלא היתה טובה. זה נקרא תדר. אנרגיה. סימנים מהיקום (כמו שאני אומרת). ואז עוד מהדבר הזה נמשך אלינו. 

והוא גם עושה תהליך מדהים. זה התחיל בשיחה לפני חודש. 

צריך לדבר איתך. רק את יכולה להבין אותי. 

מדברים בטלפון. הוא אומר לי. אני כבר שנה בטיפול אצל הפסיכולוגית. ולא מצליח לדבר על השדים שלי. 

אנחנו מכירים 18 שנה מכירים אחד את השניה בתוך הבדסמ. וגם בחיים. 

אתה מרגיש בטוח מולי כי אני מאפשרת לך מקום. רק שהפעם אני הולכת לעשות לך חיים קשים. אם אתה רוצה את האינטילגנציה והכחמה הנשית שלי (כך הוא מגדיר את העליונות שלי).  אני רוצה תהליך שלם... תחשוב על זה אם אתה מספיק אמיץ לזה. נמשכה שיחה של שעתיים. הוא הגיע למצב של רעב בלתי ממומש. וחיפש את הבדסמ במקום הלא נכון. שהביא אותו ליאוש להתמכרות ונדיות חולנית במקום הלא נכון. אני אומרת לו. אתה קמל אתה ירוד אני שומעת. 

הוא אמר לי אחרי אותו שיחת לילה. אני מרגיש שחדרת אותי... אני רוצה עוד. ויותר. אמרתי לו, זה תלוי רק בך אני רק מובילה אותך לתוך עצמך. 

ובשיחה הבאה הארוכה יותר. הוא אמר לי הרגשתי שאני בלונאפרק את העפת אותי ממקום למקום. 

תיקנתי אותו. אתה עולה למתקנים. אני המפעילה. וכל זה רק בעזרת הדמיון. עכשיו אתה אולי תבין כמה תהליכים יש בדמיון מודרך. 

ועכשיו מילה ממני למי שהגיע עד לכאן. 

את כל מה שאני כותבת זה מתוך נסיון החיים. פרידה כואבת. והכי משמעותית בחיי. הפרידה מאמא בגיל 33.

גרושים.

מערכות יחסים.

התנגדויות שהיו לי.

מקומות נמוכים שנגעתי.

התפתחות. לקיחת אחריות. התפכחות. ולהתעורר על החיים. לטרוף כל רגע שמזדמן לי. כי זה הכל תדר של אהבה🤍

זכרו שאתם בוראים את מה שאתם אומרים. 

לטוב וגם לרע. 

         סנדרה מכשפה קומסת💫

תודה על האמון. האינטמיות של הנפש והריפוי שאתם מאפשרים לי דרככם🙏

S👠