פרידה זה כואב!
זה מפעיל את כל הפצעים/הטראומות/הפחדים שבתוכנו.
הכאבים ותסמיני הגמילה קשים. ובמקרה הזה אין אפילו אדולן.
מסתבר שזה יכול להיות אחרת. קצת פחות קשה.
אבל! ויש אבל משמעותי זה צריך רצון.כנות. ומלא רגישות של שני הצדדים.
ההבנה שאפשר לאהוב מהלב. שהאגו נשאר רגוע גם אם נפרדים.
אפשר להכיל כשיש צורך לצד השני לכאוב.
אפשר להגיד ששורף ולשאול (כמו ששאלה אותי). יש משהו שאני יכולה להרגיע את "השורף"?
מנסות לתרגל הורדת מינונים. אני קוראת לזה "למלא את החלל הריק".
לרב מבקרים אותי שאני לא יודעת לחתוך קשרים. אני בוחרת שלא. לא זו הדרך שלי. אם יש לי טוב במקומות מסוימים מדוע לאבד את האדם הזה לגמרי? (כנראה זו למידה אחרי שחווים אובדן מוות של אדם קרוב)
לא עברו יותר מדי ימים... כנראה צורך "בחמצן"
החלטתי כמו תמיד להקשיב לבטן. לחייג אליה וודאו...היתי צריכה לראות את העיניים שלה, הגומות. הניואנסים. המילים שנאמרו היו כל כך חזקות. מכבדות. מלאות בשפת הלב.
אחרי השיחה היתה אנרגיה גבוהה. וכתבתי לה: בדרך המיוחדת הזו אנו שומרות אחת על הכאב של השניה...הדרך שהדברים נעשים. זה כל כך משנה.
והיא ענתה לי:
"נראה לי שכשמנקים את הרעש והקולות והעצות ונשארים עם האמת הפשוטה ועם הלב כמו שהוא
הדרך משנה הכל ,כמעט תמיד.
והצורך לקחת ממי שמולך את כאבו או לחלוק את הכאב , לא להסתיר , לשים על השולחן כמו שלמדנו אני ואת לכל אורך הדרך".
חלק "מהעצות" שקיבלתי שהגיעו מהאגו. " אל תעני לטלפונים אל תגיבי להודעות/אפילו תחסמי ועוד תופנים...
"על הזין שלי" אני תמיד עושה מה שמרגיש לי. אני קשובה לאינטואציה הגבוהה והולכת רק אחרי הלב. הוא לרב לא טועה.
אז לסיכום: אם זה אפשרי תנסו לרכך.
ולא להיות קשים עוד יותר. גם ככה כואב.
מי אמר BDSM?
🤍👠S
