אני מקבלת הודעות מחממות את הלב. סנדרה מתגעגעים לקרוא אותך...
תקופה ארוכה מאוקטובר הנורא. בשילוב עם נפלאות הגיל מביאים איתו שינויים.
לומדת מחדש לקבל גם את השינויים הפיזיולוגים. ואיך שהוא עם החוש השישי. תמיד מצליחה למצוא את המטפלים המתאימים לי. ולרפא את עצמי.
המחשבות עם עצמי. שאני כבר לא רלוונטית. שהעולם שייך לציעירים. דיי עם הרצון לטרוף. עשית כל כך הרבה חווויות.
באותם חודשים שהליבדו הלך לטייל אפילו הבדסמ נראה לי פטאתי.
בחצי שנה האחרונה ניסיתי לגשש בחזרה לעולם הזכרים. כלום ואף אחד לא הצליח לגעת בנשמה. הכל היה טכני. מהצד שלי זה היה נראה שכל זכר בא בקטע "המרוץ לזיון הבא".
ואני לא ממש טכנולוגית וגם לא רצה מרתון.
לקחתי את הזמן לעצמי. לבחון מה מתאים ומה לא. התידדתי עם הלבד. וההבנה שלבד זו רק תחושה זמנית. והיא חולפת. יש סביבי כל כך הרבה מעגלים אוהבים.
כמה טיפולי דיקור הניעו והעירו את האנרגיה. והרבה מהרצון שלי לא לוותר עלי.
האנרגיה חוזרת.
הליבדו מתעורר מחדש. איתו מתעורר התאווה לחיים.
זה מגנט שכזה. שהתדר מושך את השדים שמתחילים לרקוד....
אחרי הקשר האחרון שלמדתי על עצמי ככ הרבה.
אז הגיעה אדומה ממנה🧎♀️
