יושבת במרפסת השקט של הלילה נביחות כלבים ברקע, רוח קלילה ומלטפת מוזגת לי מרטיני ומדליקה סיגריה... נזכרת בשיחה שהיתה לי איתך היום בצהרים, כמה את מיוחמת ואיך בשניות במילה אחת שאני אומרת לך לכווץ ולשחרר ואת גונחת כל כך מרטיט! את כל כך דרוכה מתעלמת מכל מה שנמצא סביבך. ״תמצאי מושב זנזונת שימי אוזניות ותהייה קשובה לי, אוי גברתי בבקשה אל תעשי לי את זה בבקשהההה יש אנשים מולי, תמסרי להם דש... ואת שותקת, אני יודעת שאת כל כך רוצה את זה . ואני לוחשת לך קדימה שרמוטה כווצי ושחררי תשבי זקוף ואת רוקדת לפי המנגינה שלי אני מרגישה את הקושי והגירוי שלך...״ מדמיינת אותך כאן לצידי אין לי ספק שזה רק עיניין של זמן שזה יהפוך למציאות... את תהייה שם על ארבע הלשון שלך תעבור אצבע אצבע תלקקי בדיוק כמו שאני אוהבת אמשוך לך בשער ואת תרימי אלי את העיניים ותתקלי במבט שלי שיגיד לך כמה את השרמוטה שלי...
לפני 11 שנים. 28 ביוני 2013 בשעה 21:29