לפני 10 שנים. 21 באוגוסט 2013 בשעה 8:38
יש משהו בשקט של הלילה שנותן את המקום לשיחות עומק איתך, והשעות עוברות כל כך מהר לפעמים הייתי רוצה שהזמן יעצר לעשות זום ולהקפיא את אותה הסיטואציה... אבל הזמן לא עוצר וכך גם החיים עוברים להם כל כך מהר, לפעמים מהר מדיי, נגעת בפצע חיי, ובפעם הראשונה דיברתי על המוות במקום של קבלה של זכרונות יפים של געגועים והאושר שחוזר אל חיי... יכולת ההקשבה שלך, הצימאון שלך לדעת את חיי לפרטים הכי קטנים שאף אחד לא באמת התעניין בהם, העומק בתוך העיניים, לפעמים נדמה לי שאת צוללת לתוך נישמתי, אפילו הדמעות מרגישות בנוח מולך הבגרות שאני מגלה בך הצוהר שאת נגלת לפני כל פעם עוד קליפה נושרת... לפעמים נדמה לי שהגבולות ביננו מתארפלים, אבל אז מבט אחד נוקב ואת שוב משפילה את עינייך שאומרות הכלללל
