זה מה שהוונילית שלי כתבה לי אחרי שכמעט נגעה בשדות זרים...
לראשונה בחיי אני מרגישה צורך לעשות את זאת....
מרדתי והלכתי על זה אומנם שהמלכה שלי שחררה אותי....
הלכתי על זה בהרגשה שהשחרור הזה מבחן לכניסה מחדש לקן האהבה שלי שרקמתי אותו ...
זה אפילו לא למכירה כי הוא עבודת יד....
כל הדרך חשבתי על גן העדן שאני נמצאת בו על הנגיעות בשמיים בירח ובכוכבים עם נסיכת העולם שלי ...
ישבתי אני ועוד אחת שרק דמותה מלא הבוטוקס והסילקון הריסים המודבקות והעדשות הצבעוניות נותנים לה לשדר מלכות צבועה. הרגש לשתות את הקפה שאני לא אוהבת ועוד קראסון שמן בדיוק כמו הגעגוע שתקף אותי באותו רגע ...
רציתי להתניע את עצמי עם כל העוצמה של האהבה והגעגוע שחללו לי לתוך הגוף, כמו סם בדמו של הנעקץ הבריא הבריוני...
לא היה נעים לקום וללכת כי התישבתי..
שתיתי את הקפה המר שזהה ממש לדמות שמולי ...
כן תכננתי להתיפיף לאישתי המלכה, שתמיד אני שומרת על מראה הולמם לדמותה ולמעמדה העליוני...
אז קמתי הסתפרתי וסדרתי את הגלח שהיא אוהבת למשש ולחוש...
ובנתיים השניה מקבלת את הלקחות שלה ...
ואני בזה להכן כן באזתי בכלל התעסקתי עם הפון שלי ובלהתכתב עם העוצמתית שגרמה לי לפרפר ממרחק...
כל זה מעלה לי את פעימות הלב ופותח לי את בית החזה מנשימות הפחד לראות ולא לגעת ולשמוע ולא להגיב ...
מרעיד לי את השפתיים שמיתות לטיפת מים מהשפתיים שלה ...
העיניים מרוצצתות מצד לצד כמו גונב מידע מודעיני ...
הרגשתי הים עוד מעט מגיע אלי ולוהם אותי, הצונאמי שהיה בתוכי דמה לי את הים...
הפרפרים בבטן כמו אובר שמתפתיח ברחם עוטף...
ועוצמת האהבה מתגברת ומתגברת והשעון נהיה כמו שעון חול לא מתקתק מתמותת בלי הצצה של קול...
והיא שולחת לי מסרון בודק מד הרטיבות של הפרח שלי...
היא לא יודעת הפחד שחדר לתוכי יבש לי כל דבר רטוב בגוף הצמא לאהבה מתפתפת ...
סיימתי עם העצוב שאהבה אחרי ששלחתי לה תמונת מצב...
קבלתי כמה עידודים ועוד הערצה מחדש, שעוד יותר הגבירו לי את לחץ הדם והניעו אותי לצאת משם כמה שאפשר מהר כן מהר במהרתו של ברק לילה גשום כבד בדיוק כמו הזמן שבשעון החול.
שגרם לגופי וללבי לרקוד מחול מורד כאב על להפסיד אהבה בגודל של כדור הארץ, בנצוץ של כל כוכבי השמיים ביחד, באור שיש בירח מלא...
ובנתיים הגוף מתחמם כאילו השמש עמדה מעל ראשי המתפוצץ ממחשבות ולא מחום...
פחדתי מהאיום שלה לילה לפני שלא אמצא אותה שאחזור ....
זה הרעיד לי את הגפניים פשוט לא הרימו אותי והתקפלתי משם מהר מהר שמתי לי שירי אהבה ובנתיים הים מימיני לאוך כל הכביש ואני שרה לה והיא לא שומעת, העיניים מליאות בברק של מזוכסטית שאוהבת להכריב לעצמה בכוח רב, דוהרת דוהרת כמו סוסה בכדי להגיע לאורווה שלה רק בכדי שילטפו אותה שהיא תסכים תעלו עליה...
הרגשה של נשלטת משני הקודקודים, מהמם איך היא גרמה לי לאהוב אותה מחדש ולראות באור בהיר את הברכות והמתנות הגדולות שקבלתי מהשולט הגדול בי ובה ...
אוהבת ולא רוצה להמשיך לכתוב
