אני צריכה שירד גשם
ואני צריכה לסיים לנהוג
אני אחנה בצד בקצה הרחוק והשקט של השכונה שלי
הגשם יחריף ואני אצא החוצה מהמכונית
ואחכה לך בגשם יושבת על מכסה המנוע שעדיין חם. אני צריכה שתגיע ולא תוציא מילה מהפה
אתה תהיה דומם ומוכנס בעצמך.
תשכיב אותי ככה, עם הגב על המכסה החם
ותתחיל לרדת לי בטירוף, בלהט, בתשוקה.
והטעם שלי יהיה בפה שלך והגשם לא יפסיק
ואני יאנח ויגנח כי זה כמעט קצה העונג...
ואז תהפוך אותי, השדיים הרטובים שלי יגעו במתכת החמה ותחדור אלי. מאחור. בפתאומיות שתפתיע את שנינו.
אתה תחדור אלי חזק ומהר ובכוח.
ואני אנשוך את השפה התחתונה שלי וארגיש את הדם ממלא לי את הפה.
ואתה לא תפסיק, אתה תזיין אותי ותזיין אותי דוחף את כולך אל תוכי מחזיק לי במותניים רטוב ורדוף ע״י כל הפעמיים שעשית רק את מה שמותר ועל כל הפעמים שוויתרת....
ואני אסתובב עם הפנים אליך ואכרוך את הרגלים שלי סביבך ונתנשק חזק ועמוק ונרגיש את טעם הדם בפה.
ותחדור אלי שוב בעדינות וברוך ובעוצמה ובכעס. על כל הרגעים שנמסו לנו, יחד ובעיקר לחוד.
ואז אתה תגמור. קודם בשאגה מטורפת של עונג ואז ביבבה חנוקה. ואני אגמור ממש שניה אחריך.
והגופות שלנו יתקשו לשבריר שניה ואז יתרככו ויתקרבו.
אני אלקק לך את הדמעות ואת הגשם.
אני אעקור את הגוף שלי ממך.
אתה תביט עלי כנוע ופראי ותנגב לי את הבכי.
אני אסתכל עליך פעם אחרונה.
אתה יכול ללכת עכשיו.
אתה יכול גם לא לחזור יותר.
אולי פעם כשנהיה זקנים.
או אולי כשיהיה לך אומץ.
