רוך וקושי

כאב שצרחתי נבגדת כואבת

בשעות מצוקה ויגון

נסוב לו אחורה בשקט בשקט

גווע עם אור אחרון  

לא ברעש גדול או בכי של חרש

לא בקול רצוני שאבד

כי אם בטעם הדם ובקור המתכת

זו אני שבחרתי לבד...

ונשארתי שם, לרוב מבולבלת

מרכינה את ראשי עד היכן?

אז למה זה, כואב לי בלי הרף

כשכל הסיפור כבר נדם....