רוך וקושי

כשהציפורים שלי לא יודעות לאן הם נודדות 

גם אני לא יודעת

לפעמים הרעש שיש לי בפנים כ"כ חזק

עד שהוא הופך לשקט 

שקט מחריש אוזניים

ואני יכולה לזהות את הבחירות האומללות שלי

חורקות לי בתוך הנשמה

כמו דלת אחורית שנטרקת שוב ושוב בגשם

ואני בוכה פנימה וכואבת עד אין קץ ומדמם לי בנשמה

וברגעים האלה אני האדם הכי בודד

לפעמים ההבדל בן ידיד אחד לאף ידיד הוא באמת אין סופי

ולפעמים אני רואה את החיים כמו רצף אחד ארוך של התפרדויות

ולבד לי 

ואין בי נחמה

לפעמים.