רוך וקושי

קוראת אחורה את כל הדברים האלה שכתבתי

כמה  עצב

כמה כאב

כשכואב לי ככה אני מאד משתדלת להיות אקטבית בחיים שלי

לא לפתח דפוס חשיבה של קורבן 

ולקחת אחריות מלאה על המצב שלי

ולעשות 

לזוז

לחקור 

לחפש תשובות

הנקודה היא שאני כבר חודש על פרוזק

הכל כל כך טוב ונפלא וירוק

שאני בכלל לא מבינה מה ולמה כאב לי כל כך

העניין העצוב בכל זה 

זה שכנראה אין שום משמעות בכל הדאון הזה

רק בעיה כימית טיפשית 

שברגע שחצי כדור קטן ירוק נמצא שם

אז כל זווית ההסתכלות אחרת 

והחיים בעצם מאד טובים.

מאכזב משהו..