רוצה לרדת מהרכבת המטורפת הזו שנוסעת על 300 קמ"ש ואף אחד לא נוהג בה, יש עוד כמה אלפי ק"מ עד להתרסקות אבל נדמה שככל שעובר הזמן היא מגבירה מהירות והנוסעים מאבדים יותר ויותר שליטה.
לא רוצה להיות חלק מזה, אבל אני פה, איך קופצים החוצה כשבטוח אמות?!
סוגרת עיניים ואוזניים אבל הצרחות של האנשים גוברות אפילו על רעש המנוע, כולם בהיסטריה והאווירה אפוקליפטית משהו. אחד צועק על השני, מרביצים, משחיתים. לאף אחד לא אכפת מהשני. כיסאות עפות באויר, יש כבר כמה הרוגים אבל אף אחד לא רואה אותם על הרצפה מדממים, רק דורכים עליהם וממשיכים הלאה.
קול סמכותי מדבר ברמקול ומטפטף מידע על הנסיעה, וכמה זמן נותר לאנשים של רכבת לחיות, אף אחד לא מנסה אפילו לערער בקול, אף אחד לא מחפש את המקור. ואני? אני יושבת במושב האחרון, עם ידיים על האוזניים צופה בכל בקטסטרופה הזו, ומקווה שהרכבת תיעצר בזמן לפני שיהיה לכל האנשים האלה מאוחר מידי, אני מהדקת את החגורה ומצפה לצאת ללא פגע מההתרסקות.
הסיכויים שלי קלושים מול כל ההיסטריה והזעם סביבי.
לסתום אוזניים ולעצום עיניים?
לנסות להרגיע? להכניס הגיון לכל הטירוף הזה?
אני עייפה, נותרתי ללא כוחות.
בהצלחה לכולנו.
