לומדת את עצמי לדעת.

בשנה וחצי האחרונה עברתי מבחנים קשים.
מבחנים שהביאו איתם עצב, כאב, השלכות מרחיקות לכת, החלטות, חרטה, החלטות חדשות, חרטה חדשה ופיין טיונינג על ההחלטות שהתחרטתי לגביהן.
ייתכן שגם ההחלטות האחרונות שלי יביאו איתן 180 מעלות שינוי בחיי, אבל כמו שהמטפלת שלי אומרת "אין צמיחה בלי אתגר"...
כל כך הרבה בכי, כל כך הרבה דברים להתמודד איתם, בעיקר להסתכל על עצמי במראה ולא לזהות את האישה שאני רואה. ללמוד להכיר אותה מחדש ולשוב להתאהב בה.
פאק, עבודה קשה אחרי כל הבלאגן שהגוף והנפש עברו.

אני אהיה בסדר! לומדת שזה בסדר לומר שזה היה יותר מידי מטלטל, יותר מידי טראומתי. זה לא בושה להתפרק מידי פעם, זה בסדר לרצות משהו אחר וטוב יותר לעצמך.
זה בסדר לסנן אנשים ורעשי רקע שלא עושים טוב כמו בעבר. החוכמה היא לזהות מה גורם לך לשקוע ולשחרר את הכדור מתכת שמושכת למטה.
מודה היום על הזכות שניתנה לי לעבור את במסע הזה גם אם הוא קשה, הוא מלמד.

חוזרת לאט להרגיש בתדר הכי גבוה שלי.