אתה, נגעת.
אתה היחיד שהצליח להגיע לנקודה העמוקה.
הנקודה בה אני מאבדת את עצמי.
מאבדת שליטה, אחיזה במציאות.
משחררת אותי, אליך.
רגשות מעורבים שאני חושבת עליך.
אהבה, כעס, חיה שמתעוררת...
רוצה שתשלוט בי.
שתעשה ממני כל מה שאתה רוצה שאהיה.
רגשות לא מוכרים, חוששת לאבד את זה, לאבד אותך.
אני לא יציבה. קרקע נשמטת מתחת לרגליי.
חייבת אותך, חייבת שתכאיב לי.
להרגיש אותך עליי, את הריח, את הידיים, המגע.
הכח של שליטתך.
חייבת שתרסן אותי.
שתרים אותי ותפיל אותי.
הר געש מתפרץ שאני לידך.
רוצה אותך בתוכי, שתתפוס את הנשמה תסחט אותה עד שלא יהיה לי אויר, שתלטף ותאהב.
מנסה לעמוד שם בשבילך.
מנסה להכיל את כולך.
רוצה לעטוף ולהגן.
להסיר ממך את כל הפחדים.
להסיר ממך את כל המגננה.
שתהיה מי שאתה. אליי.
אתה השפיות, אתה הקול שמנחה אותי.
אצלך כל התשובות.
אתה הטירוף, האיבוד שליטה. התהום.
אצלך הרצועה שיכולה למשוך אותי חזרה למציאות.
האמנם?
מעדיפה לא לדעת כלום.
מעדיפה לעצום עיניים וללכת בעקבות קולך.
מה תרצה, אהיה.
רוצה להדק את הקולר, שלא יהיה אויר.
שאאבד את ההכרה, שאקום.
וכל זה יהיה חלום מתוק.
שיחזור ריח הוניל לחיי.
אבל אז לא יהיה אותך, רק בחלום.
לא יהיה הריח שלך עליי, הטעם שלך אצלי בפה.
המילים החמות ייעלמו.
הציפייה אליך לא תגיע.
תחושת הידיים שלך עליי תישכח.
השליטה שלך בי תשתחרר.
אפול ואתרסק.
יודעת, שזה מאוחר מידי.
יודעת שאין דרך אחרת.
רק הדרך שלך.
הדרך שלי.
הדרך להמשיך לספוג אותך לכל תא בגוף.
כי אין משהו אחר.
הגוף מכור.
הנשמה בחרה.
בחרה בך.
להיות למורה דרך.
להיות השולט, הסוחט, המכאיב.
להיות המלטף והאוהב.
היחיד.