לומדת את עצמי לדעת.

איך להסביר לך?

איך להסביר לך שאני צריכה אותך?
שתחמם, שתאהב ותנחם.
שתכאיב, שתצליף, שתתפרק.
ואתה לא שם.

מבקשת תרים אותי גבוה, ולא תיתן לי ליפול.
בקול חרשי, מתחננת שתגן עליי, שתאהב, שתשבור לרסיסים ותמלא את עצמך בי, אך אתה כבר עמוס.

איך להסביר?

שאף אחד אחר, לא יגרום לי להיות מי שאני בשבילך.
גם אם תרצה למעני, גם אם תרשה.

איך אוכל להסביר לך?

שכל יום נופלת, שכל יום קמה.
שאתה נוגע במקומות הכי עמוקים, ששורף לי.
אתה צריך עמוד טווח, ואני בקושי מחזיקה את עצמי מעל פני המים.

חייבת לשחרר, חייבת לתפוס ולהיאחז.
חייבת להיות אמיצה, אבל אני לא מספיק חזקה.

אני עלי נידף ברוח..
ואתה...? בטוח, שאני העץ ההוא עם השורשים עמוקים, עם השורשים האימתניים.

מוצאת את עצמי כותבת, מה שאין לי יכולת לבטא.
המחשבות מתבלבלות, החושים מטושטשים.
כל מה שידעתי, איננו עוד.
כל מה שהנחה אותי, לא קיים שאני מולך.
הקרקע הבטוחה נשמטת, נופלת מהצוק שנקרא שליטה.

רוצה לבכות, רוצה לצעוק, רוצה בעיקר לעזוב אותך.
הדמעות לא יוצאות, הקול נעלם.
ולא אוכל, לא אהיה מסוגלת להחזיק דקה.
כי אני יודעת שאני שלך, חייבת להיות העץ ההוא, חייבת להיות האמיצה. בשבילך.

מבטיחה לעצמי למצוא אותי בסוף הדרך, את הקול הזה שנעלם.

הבחירה בידינו.
לשחרר או להיאחז.
לפרוץ או להיכלא.
לשלוט או להישלט.

אני בחרתי.
בחרתי להיות חלק, בחרתי לחזק אותך.
יודעת שחייבת להיות שפויה, בעולם המטורף שלך.