לפני 6 שנים. 7 בינואר 2018 בשעה 14:58
אתה זה ההוא, שלא רצה ולא התכוון.
שלא שם לב, ונכח.
ואני זו ההיא, שהסתכלה מהצד ולא העיזה.
הסתכלה והשפילה מבט.
תמיד הופעת שם, ונשימתי נעתקה...
כזה מרשים, כזה מחוזר.
למה שתפנה את המבט אליי? למה בכלל שתרצה?
עם חיוך ביישן הצלחתי ליישר מבט,
ואתה באופן מפתיע החזרת חיוך.
שמת לב אליי.
מאז, עברה תקופה לא מבוטלת.
אתה לא מפסיק לחייך – אליי ובגללי.
לוקח ממני אויר, מחזיר אותו בניחוח עדין שלך.
מחייך, מאתגר אותי ומפתיע בפשטות.
אך אסור להסית מבט ממך, אסור לא להיות דרוכה.
אוהבת להיות בהיכון, אוהבת להרגיש חלשה תחתיך.
תנועה לא נכונה, מילה אחת יותר מידי
ואני לא שלי, אני שלך.
אמצא את עצמי אבודה בתוכך...
שזה לא כזה רע... :)
