תמיד אתה שם, תמיד בזמן, תמיד נכון.
מוכן להכיל, מוכן להגיד את המילים המדויקות.
לא שופט, לא מתיימר.
לא אכפתי, אבל תמיד דואג...
מקרי בהחלט, אבל תמיד מתוזמן.
מדויק להפליא, ועם זאת תמיד מופרע.
לא התכוונתי, לא רציתי אבל עם זאת נפגשתי.
שאלתי את עצמי "מה את עושה? תחזרי מאיפה שבאת, הכי מהר. אל תביטי לאחור..גם ככה הוא לא יתרגש"
אבל לא הצלחתי. הייתי חייבת לבדוק.
בספונטניות הגעתי, ואתה גם - חיכית לי. כזה מקסים, כזה כובש כזה טוטאלי.
נשיקה רכה על השפתיים, לקחת אותי יד ביד.
בשקט בשקט..לא אמרתי, אך לא ציפיתי לפחות.
מסתכלת לצדדים, לא בטוחה. חושך, מוזיקה ושתיה.
גורם לי להרגיש בנוח, גורם לי להרגיש בטוחה.
אתה קורא לי מלאך, קורא לי בובה, צוחק כמה אני תמימה...
נו...טוב.
שומרת לעצמי בסוד, סוד ממש שובב.
לא מגלה לך הכל, לא מגלה לך בכלל.
שאתה חלק מפנטזיה, שמזמן נבנתה.
הזמן עצר מלכת, הלכנו לאיבוד.
לא היה כלום מסביב, רק החיוך שלי, ורק השפתיים שלך.
בקשתי שתכאיב, שתניח עליי יד.
לא הית מוכן.
מוכן תמיד, בתנאים שלך.
התנאים שלך קשים לי..שכן ברגע שאסכים
כלום לא יהיה שלי יותר, רק שלך.
אמנם הייתי בתוך פנטזיה, אבל הרגליים עמוק באדמה.
רוצה לגמרי להשיב לך בחיוב, אך הפחד משתק, השליטה עדיין חזקה,
אוחזת בי ומונעת ליפול לידיך, להיסחף לתוך עולמך.
עולם בעייתי, עולם מסובך, רכבת הרים..אבל העולם שלך.
