יושבת לי 24 שעות אחרי שנחתתי בארץ, ועדיין הפוכה לגמרי.
צילצולים באוזניים, השעות הפוכות..והחום, אוי החום הזה...
מינוס 5 מעלות, ככה התנהלתי שם.
האצבעות קופאות תוך כדי הקלדה, אבל זו לא הסיבה שלא כתבתי..וגם לא החשש שיחטפו לי את הטלפון, הגנבים שם בהיכון להיסח דעת של רגע...
בחרתי להתנתק כמעט לגמרי, בקושי הסתכלתי על הטלפון.
האוירה שם משנה אותך, מכניסה אותך למוד של חופשה, של רוגע...
הרגליים כואבות מההליכה אבל ממשיכים, לא רוצים לפספס...
הלכתי כמעט 30 ק"מ ביום, ממש הצלה לאור ה-10 אלף קלוריות שדחפתי ביום... 👇
המסעדות והברים...שתיתי בירות איכותיות (שונאת בירה!), הן היו כל כך טעימות!
האוכל, וואו...מטורף. הבשר, החלב, המתוקים, הדולסה דה לצ'ה שדוחפים לכל דבר...
ראיתי אנשים שלא זכרתי שקיימים כמעט 20 שנה, והם זכרו אותי! עצרו אותי ברחוב והציגו את עצמם "זוכרת אותי?", מחלק התלהבתי, מהחלק השני לא ממש..מעדיפה לשכוח לעוד 20 שנה.
וג'וני, אוי ג'וני...לא יודעת מה היה לו קשה יותר, שטעם ונגמר או הידיעה שיעברו עוד כמה שנים טובות...
כל כך הרבה משפחה, חוויות, צחוקים...קשה להכיל אותם אחרי שאתה חי רק עם משפחה מצומצמת בארץ.
החברות מהילדות, נהיו כל כך רכלניות. ממש פולניות...הן באמת פולניות אגב.
העוני, קשה לדמיין את זה כשמספרים לך, אבל הם באמת עניים...ארוחה אחת ביום בקושי. אמהות בסופרים מתחננות שלא יקראו למשטרה כי גנבו...
נתנו אוכל להומלס, הוא היה בהלם. הינהן עם הראש כסימן תודה, או שהיה שיכור מידי...מי יודע. לאלכוהול תמיד יש.
הנימוס, למרות הכל...הם מנומסים! (קראו לי גברת...ממש חוצפה...)
השופינג...כזה זול שם שלא נעים לך. אתה מרגיש שאתה גונב מהם.
הטיסה חזרה...3 מטוסים, 4 שדות תעופה, 30 שעות.
השדה תעופה בפרנקפורט הכי הזוי...לא ראיתי שדה תעופה כזה ריק מימיי. ועוד זורקים אותך לצד השני של המקום, הכי נידח כי אתה ישראלי.
ערבים בודקים אותי, אבסורד.
מי יעשה להם פיגוע? אין שם אף אחד...
נאצים, תמותו.
נחתתי בישראל, ירדתי מהמטוס ונחנקתי מהחום..
לבשתי שכבות, חשבתי לא יהיה נורא. טעות. ממינוס 5 ל-35 או יותר. אני כבר מרגישה חולה...
21 יום אינטנסיביים ביותר, שבהם חוויתי המון...יש דברים שאאמץ אותם אליי, כמו הניתוק מכמה אנשים בארץ, הפחתה בכמות הסיגריות, הרוגע הפנימי ועוד...
ארגנטינה היתה טובה אליי, אבל אין כמו ארץ ישראל. וכמה מפתיע, גם הם יודעים את זה...היהודים שם. הם יודעים שאין לנו ארץ אחרת.
