לפעמים אני מתבלבלת
לפעמים אני לא מבחינה
ולא רואה ברור
לפעמים אני לא שמה לב
למרות האזהרות,
ולמרות החברות שהן כמו אחיות
שרואות הכל מבחוץ,
והן שותפות למסע.
לפעמים, אני מאבדת את הדרך
את העקרונות שאני שומרת יותר מכל.
שוקלת לעשות דברים שבחיים
לא הייתי עושה
ולא משנה מול מי אני
לא מתקפלת
לא נכנעת
רק אני לי.
לפעמים נדמה שמצטערת
מתאבלת
עצובה
מרגישה שאולי
עשיתי טעות.
ואז קורה, שאני חוזרת אחורה
נזכרת בדברים שכולם שכחו,
גם הוא, גם הן
בוחנת התנהגויות
רואה מעבר לאדם,
נוברת בתוך החרא ללא כפפות
רואה
שהייתי חלשה,
מרגישה את העוצמות של כל חוויה, כל רגש...
הולכת לישון רגועה, עם הראש נקי.
הלב טהור,
כי עשיתי מה שאני מאמינה בו,
והלכתי בדרכי שלי עד הסוף.
ישנה שינה רגועה ומתוקה.
קמה בבוקר כשטוב לי,
מקבלת מסר מאדם מאוים וחלש,
ולא נותר לי אלא, לחייך.
ולהבין,
שעשיתי הכל נכון
כי הייתי נאמנה למסע
ומפוקסת בדרך
והשארתי את החותם בדיוק במקום הנכון,
והמשכתי כשאני לא מביטה לאחור
כי יש דברים
שלא עושים.
ואחד מהם, הוא לבקש לוותר על עקרונות וגבולות
לראות את עצמך, לפני אחר.
תזכרי תמיד מי את, ולמה את כאן.
