חשבתי שראיתי גבר נכנס לי לחיים,
הוא היה חמים,
הוא הגיע כאדם מכובד,
הוא לימד אותי מה זה לבכות,
לא יכולת להיות הגבר שהערצתי
לא נראה שאתה יודע...
לא נראה שאכפת לך, בשביל מה הלב שלך?
אני לא מכירה אותו יותר,
אין כבר כלום איפה שהוא נהג לשכב
השיחות כבר לא שיחות
זה מה שקורה, שום דבר לא בסדר...
אני קרועה.
אין בי תקווה, ככה אני מרגישה
קר לי ואני מבוישת
שוכבת עירומה על הריצפה,
אשליה שלעולם לא הפכה למציאות,
למה אני ערה כדי לראות את השמיים המושלמים קרועים?
אתה קצת איחרת, ואני כבר קרועה.
אז אני מנחשת שהמדגת עתידות צדקה, הייתי צריכה לראות מה היה שם - לא איזה גבר שמיימי.
זה נכנס לי לורידים ועכשיו לא אכפת לי יותר, המזל לא שיחק לי.
לא מתגעגעת לזה בכלל...
יש כל כך הרבה דברים שאני לא יכולה לגעת בהם, והם קורעים אותי.
אין כבר כלום איפה שהוא נהג לשכב, ההשראה שלי התייבשה...
זה מה שקורה - כלום לא בסדר.
אני קרועה...