למרות העייפות הכרונית של החופש הגדול, ולפני שאני נכנסת למיטה ומתפרקת עד מחר עשיתי משהו שעושה לי טוב..
זו מבחינתי תרפיה לכל דבר. התעסקות בצמחים שלי, לבחוש באדמה, הריחות..
לפני כמה שבועות אחד הצמחים האהובים עליי החליט שהוא רוצה למות. כלום לא עזר.
החלפתי אותו מקום (טעות) וזה "העציב" אותו. אם לא ידעתם אז תדעו, הצמחים גם חשים.
כשהבחנתי שהוא החל לנבול החזרתי אותו למקום, השקתי, ניקיתי באהבה ובתקווה עלי-עלי, גזרתי מה שכבר היה יבש. אבל הוא..הוא בשלו. נבל ומת.
כמובן שפה פקפקתי ביכולות האגרונומיות שלי...אבל הטעות היתה שלי. פעם אחת הצלחתי להחזיר אותו מהמתים, צמח ופרח. פעם שניה הוא לא סלח לי. מת לו..בכיף שלו.
אז היום כבר הבנתי שלא ייצא ממנו כלום למרוץ ההעקשנות שלי. ניקיתי את האדמה מהשורשים, עקרתי מה שנותר, ערבבתי את האדמה עם הידיים, הוספתי אדמה חדשה.
אם יש משהו שאני משתכרת ממנו זה ריח של אדמה, הוא עושה לי פשוט טוב, השקט והקרירות של הלילה, אני לבד (במרפסת) עם ידיים בתוך האדמה הלחה. מעיף אותי למקומות שהייתי רוצה להיות בהם, חופש...מרחבים, נופים.
לאדמה יש המון כח, לגדל בתוכו, לתת חיים. לכמה דקות הייתי מנותקת, רק אני וריחות הטבע.
בסוף, זרעתי משהו אחר.
כי זה כוחו של הטבע, לתת חיים חדשים איפה שהם נגמרו..עם קצת עזרה וסבלנות הם מתחדשים.
החיים חזקים יותר.
אמא אדמה.
