לומדת את עצמי לדעת.

מיכאל היה בחור חכם, משקיען ומצחיק בטירוף.
הוא לא היה הכי יפה, או הכי מקובל. היה יחסית נמוך, רזה ועם משקפיים. תמיד אמרנו בחבר'ה שהשנינות שלו מצילה אותו מתואר "החנון" של השכבה.
כל פעם שנכנסתי לכיתה שלו, יכולתי לשמוע את ליבו הולם מהתרגשות.
באחת המסיבות מיכאל הזמין אותי ל"סלואו" ומיד נענתי בחיוב. לא כי רציתי אותו, אלא כי הוא רצה אותי. וזאת, ידעתי.
אחרי השיחרור מהבית ספר הוא נשאר בקשר חברי עם חברתי הטובה סיון, וכך מידי פעם יצא לנו להיפגש. עדיין עיניו נצצו כשנכנסתי לחדר.

מיכאל נהיה קצין והיה כותב לי הודעות מידי פעם מהצבא בין מבצע למבצע. הינו אז בני 21 כשהוא החליט שהוא הולך על כל הקופה.
קבלתי ממנו את ההודעה "מת לרדת לך". השבתי לו "טוב".

וכך, כשחזר בשבת הוא אסף אותי לדירה בבניה של אחותו. הכל היה חשוך, מלא אבק והמון חומרי בניה פזורים. יצאנו למרפסת והבטתי על הים, הייתי לחוצה. הוא ליטף וחיבק, נישק בצאוור ואמר שאם לא ארצה שזה בסדר.
התנשקנו ארוכות, הוא היה נשקן מצוין.
מיכאל לקח אותי יד ביד לאחד החדרים ובו נרות, מזרן עם סדין לבן ועליו פרח שהוכנו מבעוד מועד.
שם חוויתי את הפעם הראשונה שלי, איתו.
לאחר מכן, התקיימו עוד מפגשים כשחזר הביתה שרק הלכו והשתפרו.
הסכמנו להישאר "חברים" טובים.
אבל אני התאהבתי במיכאל, ורציתי יותר. והוא סירב.
לאחר שבוע טסתי לחודשיים.
התקשורת בזמנו הייתה בעייתית והתכתבנו רק במיילים, הוא מצידו כתב לי כל שבוע, ואני מצידי עניתי רק פעמיים כמה שורות בסך הכל. 
כשחזרתי ארצה, אילץ אותי להיפגש איתו באותו ערב.
מיכאל הביא לי שרשרת מתנה ואמר שרוצה לנסות.
אבל הנפש נקמנית שלי כבר התפתחה והתגברה על הפגיעה.
הוא התעקש תקופה ארוכה, ואני גרמתי לו סבל.
ומה מיכאל רצה בסך הכל...
להרגיש איך זה מרגיש.
איך זה מרגיש שנלחמים עליו, איך זה מרגיש לדחות.
כי מיכאל לא היה הכי יפה או הכי מקובל.
ואני לא ראיתי, אני השלמתי וברחתי.

אחרי המון זמן של ניסיונות, סיפר לי שהכיר מישהי בלימודים, כאילו צריך אישור. איחלתי לו בהצלחה ועם חלוף השנים הם התחתנו.

את מיכאל פגשתי במקרה לפני מספר חודשים. כפי ששמעתי את ליבו בבית ספר, יכולתי הפעם להרגיש את כעסו.
הוא התעלם ממני לחלוטין.

מיכאל שמע על סער.

הסיפור של סער

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=750402&blog_id=105423