לא אוהבת חתולים.
יש לי פודלית מהממת בגיל העמידה שאני מגדלת אותה כבר 10 שנים אחרי שעברה התעללות...
אבל חתולים...שלא נדע.
היום עברתי אצל דוד שלי שמטייל בחו"ל לבדוק מה שלום הכלבה שלו, כשיצאתי הנעתי את האוטו בחניון והתחלתי לנסוע, במראה קלטתי כורסא מהממת שצריכה שיפוץ...מתה על זה.
חזרתי ברוורס וניגשתי לבדוק, היה מונח עליה קרטון, הרמתי את הקרטון בעדינות שאופיינית לי (לא באמת...) וראיתי שאין מה לעשות למען הפריט הרעוע הזה...פתאום צווחות מהקרטון.
פאק. חתולה בת אולי שבוע, שוכבת שם גוססת. עמדתי שם מספר שניות...נלחמת עם עצמי.
שונאת חתולים, אבל מה...תינוקת. קופאת מקור, מלוכלכת, גוססת...
אז לקחתי אותה אליי הביתה. (מה?)
עטפתי אותה, חיממתי קצת שמנת, נתתי לה במזרק.
אחי הרופא קפץ, הביא איתו כמה דברים...טיפל בה כאילו היא תינוקת בפגיה.
הרעיון ההתחלתי היה לחזק אותה ולמסור אותה לעמותה..מה שלא נראה לי שיקרה. התעורר אצלי האינגסטינט האמהי.
בנתיים הגוף שלה התחמם, היא נותנת סימני חיים מידי פעם...
הכלבה שלי לא נפרדת ממנה, בודקת כל כמה דקות מה קורה בתוך הארגז.
אם הם מרגישים חמלה, למה אנחנו לא?
מי מסוגל לזרוק כך בעל חיים לרחוב, תינוק..ולתת לו לקפוא למוות?
בני זונות.
בתקווה שתעבור את הלילה.
