כולן רוצות, כולן כמהות
כולן מחכות...
כולן צריכות, חייבות.
שותות מילים, מתפתלות מעצם המחשבה,
שאולי זה הן, אולי הפעם בשבילן...
אבל לא, הוא יודע.
הכל מכוון, ממשיך בדרך התועה
חוזר על צעדיו פעם אחר פעם
יודע שהן מצפות לגואל.
יודע שזה נגיש, יודע כמה זה זול.
חיבה שהפכה לאתגר, אתגר שהפך לאובססיה, אובססיה שמטביעה אותו במעמקי הצער.
חוזר הוא תמיד למקור, ללבד...
לא מבין מדוע, תוהה איך זה ששוב הוא לבד.
ולא רואה כי הוא צועד בדרכים שלא מובילות לישועה שלה הוא מייחל.
אחת מתחלפת בשניה, השניה בשלישית והחיים שלו נגמרים למען המטרה, ממשיך הוא לאסוף כשלונות אך עדיין מאמין בדרכו שלו.
הן מגיעות עם שק על הגב של חיים, ביד אחת תקווה ביד השניה הן עצמן.
משתדלות, מנסות אך הסוף ידוע לו מראש.
הן יעזבו בלי להסתכל אחורה,
הוא יעמוד ויראה אותן מתרחקות.
כולן צריכות, כולן חייבות.
כולן מתאכזבות.
