מעדיפה לסתום את הפה אם אין לי משהו טוב לומר.
לא קורה הרבה שאני שותקת, אבל כשכן, זה מאוד מדאיג את הצד השני.
הכל טוב, השלווה פקדה את חיי.
אפילו קצת התחזקתי, הייתי בהרצאה...מהכבדות האלה על דת. יצאתי עם תובנות עמוקות.
אני אישה מאוד מאמינה, באה מבית דתי. יש לי יכולת לעשות יותר, אמונה וכל הקטע הזה, להשתפר. ואני לא עושה את זה...למה? עצלנות.
רוצה, אבל אני אדם עצלן כזה מגיע לעצמי.
לא, לא אהפוך לדוסה, סתם קצת אמונה אף פעם לא הזיקה לאף אחד, נראה לי.
החלטתי לסיים את השטויות, התנתקתי מכמה קבוצות.
גם פה לא בקרתי זמן מה, אבל משום מה למקום הפח הזה יש פינה חמה בלב. אולי כי הכרתי כאן אנשים טובים...לא יודעת.
משקיעה אנרגיות איפה שחשוב, נתקתי קשרים שאם היו שואלים אותי לפני כמה חודשים מה יהיה הסוף הייתי מרימה גבה ומחייכת.
מה חשוב אז? הבית.
מעבר לזה, אין כלום.
הבית והשקט הבריא הזה שאני משדרת למשפחה, לסובבים, לעצמי.
אעשה סיבוב מידי פעם...אשאר עם עין פקוחה, אשגיח מרחוק...
אתם יודעים מי אתם... ❤
