לומדת את עצמי לדעת.

זוכרת אותו אי שם רחוק,
גבר פשוט, כובש וחייכן
טוב לב וכנה, רגיש ורוצה...
כל כך רוצה.
מלא בכוונה, שנון ומצחיק.
יודע לקורא בין השורות ולומד את עצמו.
זוכרת גם, מי אני הייתי איתו.  
רגשות שהתפרצו לכל עבר, קשה היה להבחין אצל מי יותר...לא באמת, לא היה קשה. תמיד ידעתי.
יום אחריי, יצא ללמוד את עצמו, למד. ועוד איך למד...

תמיד צופים אחד לשניה.

היום לא מצליחה לזהות,
לא נשאר כלום מאותו איש.
בדהירה תמידית, רוצה אבל לא יכול, כי כשהוא יכול, הוא לא רוצה. צופה מגבוה ולא מכניס חמצן לריאות,
מאופק וחותך, קר ואדיש.
מאותו גבר לא נשאר כלום, הוא ריסק אותו לאט ובטוח.

אתה יודע מי אני, אני עדיין אני..

אבל אני, כבר לא יודעת מי אתה.