אחד הדברים שמוציאים אותי מדעתי, זה חצאי מילים וחצאי משפטים.
רמיזות הם אובר רייטד כבר, לא עושה לי את זה בעליל.
כשהיה לי זמן וסבלנות, הייתי יושבת לפענח ולנסות לקרא בין השורות, להעלות ספקולציות ולשער.
גדלתי והתפתחתי, לא רואה את זה כמשהו מושך או סקסי, לתת פקודות בלי טעם כולם יכולים, שונאת ללכת עם העדר..שונאת לא להבין מה אני עושה. אני סתומה מפגרת שלא מבינה, ככה יצא.
לשאול שאלות מתיש אותי, וגורם לי לפקפק במצופה ממני ובכלל באדם שמולי.
ככל שעובר הזמן והתמונה לא מתבהרת, כך גם אני זזה הצידה ונותנת לדבר הזה לעבור לידי.
עם דיבור ברור, הראש מגיב בהתאם, המוח שלי יפעיל את הגלגלים ואתחיל לנוע.
לא פעם צחקו עליי וציינו כמה הראש שלי דומה לראש הגברי, ולא כי אני חושבת מהכוס, אני לא מסובכת.
אני יצור די פשוט, שמונע מההבנה לסביבה. מי שיגע בנקודה הנכונה, יקבל תגובה מדויקת.
מי שיגע בנקודה הלא נכונה, יקבל סטירה.
יש את הבדסמ שלי, אין נעשה ונשמע.
יש נבין ונעשה.
נשים סתומות זה חולרה.