נתבקשתי לכתוב.
מעצבן אותי.
מעצבן אותי שאין לי על מה ועם זאת, יש לי עולם לשפוך.
המחשבות קצת מבולגנות, קורה בתוך המוח הרבה...למרות שהוא עובד על חצי כח.
חודש הבא נכנסת לחודש האחרון למסע הענק הזה שהגיע במפתיע - הריון.
חוששת, מתרגשת, שמחה אבל בעיקר תוהה איך יהיה לגדל 2 קטנים. אני אדם חופשי, ילד 1 הוא לא באמת מעצור. מה שהילד הוא ילד נוח.
עכשיו מגיעה תוספת. מה יהיה? איך יהיה? איפה אני האישה משתלבת כאן? איפה הבדסמ? איפה אני אהיה...?!
מרגישה שונה מהפעם הקודמת, סף החרדות נמוך יחסית. בטוחה בתהליך, בטוחה בעבודה, פחות בטוחה איך אתמודד עם כאבי הצירים.
זה מצחיק, הרי בשביל זה אנחנו פה. אבל צירים?? לא...לא בשבילי.
המחשבות לא עוזבות. אבל היי מפגרת! הילדה הזו צריכה לצאת מאיפשהו ואיכשהו..! לא???
מזכירה לעצמי.
חצי מוח, כבר אמרתי.
אז סקס אפיל אין פה, חושפניות, תמונה של ציצי או תחת, גיף סוטה..כי כל החרא הזה עובר לידי ובכלל אין לי ראש לחשוב על סקס, סקס כזה פשוט וונילי, כזה משעמם, כזה "חובה" שיביא אותי ללידה. בטח לא להיות סקסית, או להתאפר כדי להסתיר את העייפות של הלילות בהם אני מתעוררת כולי תפוסה, עם צרבת, עם פיפי שעוד שניה יוצא מהאוזניים.. סקסי כבר אמרתי לא?
אבד הליבידו.
כל המחשבות האלה גורמות לי לצרבות.
בע.
