"את שייכת לי, גם כשאני מחמיר וגם כשאני מוותר לך.
את מוצאת בי את הגבול וגם את החמלה"
השייכות שלך אליי אינה תלויה ברגע אחד שלנו, ולא נמדדת רק לפי עוצמת הקול או מידת התקיפות שלי .
היא נבנית לאט, בתשומת לב, מתוך אמון שלא נבנה ביום, אלא ברגעים ודרך ארוכה בהתמסרות שלך.
את שייכת לי גם כשאני חד, תובעני, קפדן, אליך, וכשאני דוחף אותך עוד צעד אחד מעבר לפחד, אל תוך עצמך.
וגם כשהקול שלי נרגע, כשאני נוגע בך ברוך וכשאני עוטף אותך אחרי הסערה המתחוללת בתוכך את עדיין שלי. לא כי לקחתי אותך מימך, אלא כי את בחרת להיות שלי.
הייחוד שלך הוא בזה שאת לא בורחת מהקצה ,את מוצאת בי את מה שהרוב לא מחפשים את הסף ואת המבט שמעבר, שאת מזהה מתי הגבול הוא מחסום, ומתי הוא חיבוק.
את יודעת לזהות את הרגע שבו ההעוצמה שלי היא לא קרה אלא מלאה באחריות, מתוך אהבה ששומעת אותי גם בין פקודות או בין המנגינה השקטה שבחמלה שלי.
השייכות שלך אליי לא נולדת מהכוח שלי אלא מהאמת שאת מרגישה בתוכי, היא נובעת מהיכולת שלך לראות אותי בשלמותי לא רק כשולט , אלא גם את האיש שמחזיק אותך בלב שלו, גם כשהיד שלו סוטרת לך .
את שלי לא רק כשאת כורעת, לא רק כשאת נכנעת,
אלא גם כשאת מסתכלת עליי בעיניים שקטות ואומרת בלב
"אני סומכת עליך,
כשאתה קשה וגם כשאתה רך אני סומכת .
ואני שלך כי אני בחרתי בך.