אחד הנושאים העמוקים ביותר בעולם הBDSM ובכלל הוא היכולת להפריד ולא לברוח מהמציאות, אלא דווקא לשלוט בהבחנה בין מרחב מדומיין ומוסכם, לבין החיים עצמם.
פנטזיה היא מרחב תחום בזמן ובהקשר, היא מתקיימת בתוך מסגרת ברורה של חוקים, תפקידים ושפה.
החיים, לעומת זאת, דורשים גמישות, שוויון אחריות והתנהלות יומיומית שלא נשענת על תפקיד.
הבגרות האמיתית נמצאת בידיעה מתי נכנסים לתפקיד ומתי יוצאים ממנו.
מי שמטשטש את הקו הזה לא מעצים את הפנטזיה, אלא מחליש אותה, וגם פוגע במציאות.
דווקא אנשים שמבינים גבולות לעומק, יודעים להיות חופשיים בתוך מסגרת, הם לא זקוקים לשליטה מתמדת, ולא לוויתור מתמשך.
הם בוחרים את הקשר, זמן ומרחב, ואז חוזרים להיות מי שהם.
במובן הזה, הגבול הוא לא מחסום אלא שער. הוא זה שמאפשר לפנטזיה להישאר חדה, ולחיים להישאר בריאים.
הבעיה היא לא בפנטזיה, הבעיה מתחילה כששוכחים שהיא נגמרת.
חשוב לזכור שלא כל מי שנמשך לפנטזיה מחפש לברוח מהמציאות.
לעיתים זה בדיוק להפך, הרצון להיכנס למרחב ברור, תחום ומוסכם, ואז לדעת לצאת ממנו בדיוק בזמן הוא ביטוי לבשלות רגשית ולא דווקא לאובדן שליטה.
פנטזיה מתקיימת בתוך הקשר ויש לה זמן, חוקים, שפה ותפקידים. היא מאפשרת לחקור עוצמת כוח, ויתור, הנהגה או הקשבה, בלי לערבב אותם עם הזהות היומיומית של המשתתפים ואילו החיים עצמם דורשים משהו אחר לגמרי, אחריות, גמישות, שוויון בקבלת החלטות, ויכולת להיות נוכח בלי מסכות.
היכולת להפריד בין התפקיד לבין הזהות היא מיומנות פסיכולוגית עמוקה ומי שיודע להיכנס לעולם מדומיין ולצאת ממנו בשלום, מפגין מודעות עצמית וביטחון פנימי ואילו מי שמטשטש את הקו, לרוב לא מעצים את החוויה אלא שוחק אותה, ולעיתים גם פוגע במציאות שסביבו.
דווקא זה שיש גבולות ברורים אז מתאפשר החופש האמיתי היות והגבולות יוצרים ביטחון, מחזקים אמון, ושומרים על כך שהפנטזיה תישאר חדה והחיים ימשיכו רגיל ללא שום תופעות לוואי של אחרי הפנטזיה למעשה אפשר להגיד שהחיים של המשתתפים יישארו בריאים.
חשוב להבין שהגבול אינו מחסום, הוא השער שמאפשר לבחור מתי אפשר לשחק בכוח, ומתי להניח אותו בצד ולא להיות כוחני או חזק .
בסופו של דבר, חופש אמיתי לא נמדד בכמה רחוק הולכים, אלא בכמה מדויק יודעים לעצור, ולחזור להיות פשוט מי שאנחנו.