לפני 6 שנים. 25 בפברואר 2018 בשעה 16:57
שתי אני
אני של פעם ואני המשולה לנחש
מזדחלת לאט ובערמומיות, מפלסת דרך במחילה השחורה הזו
כשאנחנו במחילה, הנחש זוקף את ראשו חזק יותר,
מושך את אני של פעם עמוק יותר.
ויותר.
מכריח אותי להאבק בתובענות מצד הקהל השולט
ככל שאני נגררת עמוק יותר במחילה, התובענות שלהם גוברת והולכת.
מכריחה אותי לענות לשאלות שלא חשבתי שאדרש להן בעולם השחור הזה
מאלצת אותי להתפשט עוד לפני שהורדתי בגדים.
מרגישה כמו צפה בחלל, עשרות ידיים נשלחות אלי,
אני מתפתה להצמיח ידיים משלי ולשלוח עשרות מהן ברחבי החלל השחור הזה.
אני טווה תוכניות לכיוונים הנכונים.
אני לבד כאן.
רעיונות נפלאים
בוהה בהם בעיניים כלות
רושמת מילים כדי לסדר מחשבות באתר השחור הזה
לא כי אין לי אומץ להוציא אותן לפועל
זה כי אני יודעת שאני לא אוכל לחזור לאחור.
