זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו. היה לך מבט חתולי מבולבל בעיניים.. חיפשת את עצמך בחיים: עבודה, לימודים, אהבה.
ואז פגשת בי, והוקסמת ממה שאני עושה- בהתחלה השיחות שלנו היו מנטוריות לחלוטין, ביקשת לדעת איך לעשות נכון צעדים ראשונים בעולם הגדול ואני..
אהבתי את הרצון שלך לבוא ולספוג אותי אל תוך הראש שלך. השיחות שלנו והטלפונים נהיו צפופים ובתדירות גבוהה, זוכרת איך התחננת לבוא אליי הביתה לקפה, ממש התעקשת; זו היתה נפעם הראשונה שהתחשק לי לשלוט גם בגופך. הגעת אליי הביתה לא לפני שאמרתי לך שאם את מגיעה אליי זה יהיה שונה הפעם. אני זוכרת איך נכנסת עם מיני שחור וגרביונים, בנעל עקב קטנה בצבע אפור.
עוד לפני הקפה שאלתי אם את מרגישה שקשה לך בלעדיי וענית שכן. התקרבתי אלייך והרמתי לך את הסנטר כדי שתביטי בי, ובלי שאלות דפקתי לך נשיקה על השפתיים- לא כזו כמו שתמיד נהגנו, אלא אדנותית. התחלתי למשש לך את הירך הרזה והיפה שלך, וידי טיפסה למעלה, מורידה לך בבת אחת את הגרביונים שהפריעו לי להרגיש את בשר גופך. זוכרת שאמרתי לך: ״מעכשיו את הזונה שלי״, ואת תגובתך המופתעת והמתענגת בו זמנית על מעמדת החדש. אצבעותיי חדרו לך לחוטיני ומיששו את הכוס הקטן והמגולח שלך. פיסקת את הרגליים והתחננת שאשם שף לך את את הדגדגן עוד... למרות זאת הפסקתי, נתתי לך להמתין לי רטובה, כדי שתדעי שהתכוונתי בכל מאדי שאת סך הכל זונה שצריכה לציית, לא יותר.
מאז עברו הרבה שנים, נשים, גברים.. למרות זאת את שייכת לי- גם אם יעברו עוד אלף שנות אור המיינד שלך מציית ומתוכנת עבורי, כי לכך נועדת זונה קטנה
