פירורים מתחת לשטיח

יש ימים שכאלה, בהם אני מוצאת את עצמי מביטה בך ממרום כורסאתי, בוחנת את הכניעות האבסולוטית שלך, ותוהה מדוע לעזאזל את צריכה את כל זה? בעודי מרחמת עליך, יודעת אותך היטב לפי הצבע הירוק של עינייך מה עובר לך בראש, אני מצווה עליך להתקפל ולעבור מהתנוחה החתולית אל התנוחה הכלבלבית. אוחחח, איך שאת אוהבת את זה... (בכל פעם מחדש הציווי הזה שלי גורם לזווית פי לחייך ולצאת מפני הפוקר להם אני רגילה). כן, ההיכרות שלנו עמוקה; חברית ואדנותית כאחד. ואת.. כעת מתעקלת ומפסקת את רגליך כפי שהרגלתי אותך, יודעת היטב שהצפת אותי בנחת וכעת מגיע לך פרס. הדילדו המנומר והגבשושי, ההוא שמחובר לזנב פרוותי אדמדם מונח בין אצבעותיי המלטפות אותו כבר כמה דקות. ראשית אני בוחנת את ישבנך המפוסק לעברי, אדום לוהט לאחר שהפלקתי בו כיאות לשפחת מין נרצעת. בקצות ציפורניי אני עוברת על הדגדגן הלח שלך, בוחנת עד כמה את מוכנה לקבל אל תוכך את הזנב הנכסף. והציפורניים שלי ממשיכות לשוטט אל עבר ישבנך, מפסקות אותך בזמן שאת מתחננת: ״עוד מלכה אהובה שלי״, ואני נועצת בך את הזנב האדמדם, מקשיבה ליללה הדקה הנבקעת מפיך וכל כולי דרוכה לרטט הקל בזנב, שמסמל את הציווי שלי- הצייתנות שלך